סימן קפג

פועל עושה טליתים שנשכר אצל בעה"ב ולא רצה לקבלו עד שקיבל עליו בזה"ל קונם ידי למעשיהם באריגת טליתים על כל העולם אם אעשה אצל אחר. ועבר ועשה טליתים אצל אחר. השיב:

(א) כשאומר קונם ידי למעשיהן על פלוני נתפס האיסור על חבירו כמ"ש בחה"ר ספ"ק דנדרים:

(ב) אך כיון שעשיית ידיו מעורב בהיתר יש להסתפק ומה שנתן לו שכרו לא מהני דהא אסר מעשי ידיו לא הנייתן לבד וכמ"ש ביו"ד סי' רכ"ז:

(ג) בדין נטל הימנו כרכר כו' הר"ן מתיר בהולכת הנאה כו'. אפי' בעיני'. ולהאוסרים בעיני' ביו"ד סי' קמ"ב י"ל דבשאר איסורים קיל. אך הרבה מהראשונים ס"ל דמהני גם בשאר איסורים. ועוד דהא דאינו תופס דמיו גרע ע"כ לא הוי רק מדרבנן. ויבאר דהירושלמי ספ"ק דנדרים דמתיר בכה"ג לדע' הר"ן צ"ל דטעמם משום זוז"ג:

(ד) קשי' על הר"ן דס"ל בהא דכרכר כו' דאינו רק איסור דרבנן מ"ש מהא דיקדשו ידיך לעושיהן כתובות נ"ח דמשמע דהוי הקדש מדאורייתא. ומ"ש הרמב"ם דדמי למקדיש אילן כו' הא גם שם יש פלוגתא דתנאי אם מועלין ב"ב דע"ט ובנד"ז כולהו יודו דאין מועילין:

(ה) וי"ל עפ"ד השט"מ כתובות שם ב' הרשב"א. דע"י אמצעות דבר שיש בו ממש דהיינו ידים נתפס גם העשי' אף שאין בו ממש דכיון דעיקר ההקדש היה על המעשה. ולק"מ מהא דב"ב הנ"ל:

(ו) וא"כ מתורץ ד' הר"ן ויבאר דאף להסוברים דמהני תקנתא דהולכת הנאה כו' גם בשאר איסורין דאורייתא י"ל יודו דבנ"ד לא מהני דזהו עיקר האיסור:

(ז) ואפי' למ"ד דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו מ"מ היכא דלא שייך לצעורי כו' כ"ע יודו:

(ח) השגות על חכם א' שרוצה להקל בזה: