סימן קפא

מי שנדר שלא יהיה בורר בזבל"א מפני סייג כו'. ושוב נזדמן שמוכרח לקרובו שיהיה בורר אצלו אם רשאי להתיר הנדר. כיון שקיבל טובה מזה שעי"ז דוחה א"ע מלהיות בורר. ועוד דעסק קרובו הוי נולד כו'. השיב דיש להקל בזה ומפלפל בהא דלעיל ושלכל הדעות נדר שלא יהיה בורר הוי דבר שאין בו ממש ואף שאמר הרי עלי מ"מ ל"א דיאסרו איבריו. ועוד דלשון שלא יהיה בורר הוי נדר שאמרו בלשון שבועה דלא חל וכד' הר"ן רפ"ק דנדרים ובחה"ר שם. ואף להרמב"ן דמהני מדין יד י"ל דהיינו דוקא בדבר שיש בו ממש. ועכ"פ לא הוי רק ס' בדרבנן. מ"מ לרווחא דמלתא יתירו לו ואף שאומר שאינו מתחרט על העבר וא"כ הוי כנולד. אך בב"י סי' רכ"ח מבואר ב' ת' הרשב"א במיוחסות דיש נדר דמהני חרטה דעכשיו. וא"כ כש"כ דמהני בבל יחל דרבנן. וא"כ לא אכפת לן מה דהוי כנולד ומפלפל זה ומצדד דהחרטה יהיה ע"ד שכ' הט"ז ס"ק י"ד שם. ואף דהוי לד' מצוה מ"מ למה היה לו לבטא בשפתיו הלא היה די בכתב וא"כ הוי חרטה מצד הנדר עצמו למפרע ואם לא היה רק בכתב פשיטא דיש להקל בכה"ג: