סימן קפ

קהל שעשו כתב שבאם יעבור השו"ב כו' יהיה שחיטתו אסורה כו' לעולם. ועבר ע"ז יש לו קצת התנצלות. השיב:

(א) הגם דאיסור הוא נדר מ"מ לשון שחיטתו משמע דאינם אוסרים הבשר רק מעשה השחיטה והוי כמו יאסר עשייתו דאינו נדר. אך יש להסתפק אולי שחיטתו קאי על הבשר:

(ב) הר"ן בנדרים נ"ז מעשה ידי אשתו לאחר שתעשה כו' ממש הוא והתוס' חלקו בין טווית צמר דחשיב ממש ובין נתינת תבן לבהמה דלא חשיב ממש ובנתי"מ הקשה ע"ז מתוס' כתובות נ"ט דמבואר שם דג"ז חשוב ממש ויש לתרץ דלשון אתן כו' הוי כמו ידי עושה כו' עוד הקשה מ"ש ממעשי ידי דחשוב ממש ויש לחלק עפ"ד השט"מ כתובות שם דדבר שבא ע"י טורח הידים שאני. או ע"ד יש שבח עצים בפת. ולפ"ז הרי שחיטתה חשיב מקלקל. ובהקיצור יש נוספות:

(ג) עוד הקשה שם מ"ש מקונם מה שאני עושה דחשיב ממש ולכאורה י"ל דאני הוי כמו ידי כו' אבל באה"ע סי' פ"א מוכח דגם כה"ג לא חשיב ממש וא"כ אין בנד"ז רק בל יחל דרבנן. אך י"ל דקאי על הבשר כמש"ל ס"א ואם לא קראו הנדר בפיהם יש להקל בכה"ג:

(ד) לכאורה י"ל דהוי איסורי ציבור דניתרין ע"פ עצמם. אך כיון שאמרו יהיה אסור עלינו י"ל דהוי נדר:

(ה) ולמעשה יש להתירם ע"פ שלשה שלא באו עה"ח. ובחי' הריטב"א ספ"ג דשבועות דאף בדבר מצוה יש לו התרה. ואף שכ' שם דיתירו אלו לאלו. אמנם בש"ע סי' רכ"ח ס"ל פליג ע"ז. והפתח י"ל כמ"ש בש"ע שם ס"ז אילו ידעו שיעבור כו' או אפש"ל ע"י חרטה מעיקרא שהתנו שיאסור הבשר ודי היה להם בקנס אחר ומצדד עוד בזה:

(ו) וגם להשו"ב עצמו מהני התרה אלהבא אם יסכימו החתומים. ועוד מצדד דהשו"ב א"י לאסור כיון שאינו שלו ועוד דלא הוי רק בכתב: