סימן קעח

בענין חד"א הנ"ל:

(א) נדרים פ' קונם דס"ב ב' עד הקציר כו'. הכל לפי מקום נדרו להרמב"ם לא קאי אקציר. ולהר"ן קאי אדלעיל. פשט לשון המשנה והירושלמי מוכח כהרמב"ם. והטור שפסק דהולכין אחר הרוב הוא כהר"ן אבל אין זה מוכרח:

(ב) מיישב ד' הטור כד' הט"ז ומחלק בהא דלא מעייל נפשי' לספיקא היינו דוקא דבלא הספק יתקיים ג"כ נדרו כמו הא דעד הפסח כו':

(ג) וא"כ בהא דהטור אם רובו שעורים לכה"פ ס' הוי ולא מעייל כו'. ובנ"ד דחד"א יותר פי' כנבלה וטריפה ודאי י"ל כד' הטור. ואף שיתבטל נדרו עי"ז כיון שאין הלשון מסופק כמו תרומה בגליל. וקציר שעורים דלעיל שאני דחטים עדיפא להכי בעי' טעמא דלא מעייל כו' והא דשמן בנדרים נ"ג י"ל כמ"ש הלח"מ דנתכוין לשניהם. ועוד י"ל דלא יתבטל נדרם דהציבור יכולים לאסור. וממילא כיון שלא חתמו כל הקהל מותר. ויש לסמוך ע"ז בצירוף מה שהנדר לא היה רק ע"י חתם ידם: