סימן קסז

על ענין הבארות הסמוכים לנהר אם יש להם דין מעיין. השיב:

(א) בסוכה דנ"ב דכל המים שמוציאין ע"י חפירה בארץ סולמא דפרת נינהו. וקצת ראי' לזה:

(ב) והנה הר"ש בפ"ח דפרה מ"י מחלק דלמה לא ניחוש לרבוי נוטפין שבפרת גופיה. ואין חילוקו יפה דלענין מי חטאת אף בלא רבוי נפסלו. אלא י"ל כיון שהנוטפין באין דרך נביעה דין מעיין עליהם וכמ"ש הח"ץ בת' סי' ק"מ. ובזה יתיישב התוספתא שהביא הר"ש שם. ומשיג על הראב"ד בפירוש המשנה דעדיות פ"ז במ"ש דזוחלין שרבו כשירין אף למי חטאת. ולפ"ז החופר רחוק מהנהר מאה אמה ויותר י"ל ג"כ דדין מעיין לו אם הוא כמו גיד הנובע ולא בציצת הכותלים. אך הב"ח סי' ר"א ס"ל דאינו מטהר אלא באשבורן עפ"ד המרדכי בשם מהר"ם וכ"ה דעת הר"ש פ"ק דמקוואות מ"ז אך לפי' קשה מ"ש מימיו מועטין אפי' מרובים כיון שזוחל במקום שלא היה מהלך מתחלתו גם קשה מהמשנה רפ"ה דמקוואות. אלא העיקר כדעת הפוסקים דהיינו דוקא בריבה עליו שאובין ומסיק לסמוך ע"ז באם הוא רחוק מהנהר כנ"ל שלא יופסל בזוחלין כהא דלעיל [נרשם והוא לעיין מש"ר בפי' המשנה פ"ק דמקוואות מ"ז]: