סימן קסה

על ענין הנ"ל. (א) לחכם א' שהשיב על דבריו וכותב שהמעשה היה שלא ישארו רוב שאינם זוחלין:

(ב) עוד השיג דהא הרמ"א מחמיר לכתחלה. ויבאר דיפה עשה הב"י דפסק דלא כהטור. דדעת הרא"ש לאו יחידאה הוא. גם הרמ"א אא"ל דחש לזה לכתחלה דהיאך המיעוט שיזחלו יעשו לכל המקוה זוחלין והלא מיעוטא בתר רובא גריר ועוד ראיה לזה:

(ג) ובטעמו של הרמ"א י"ל. דהנה בפסק הש"ע כהרא"ש יש תרי קולא. הא' שגם הזוחלין יצטרפו למ"ס לטבול בהם. והב' דמשמע אפי' הם רובא כל שנשאר מ' סאה שאין זוחלין והנה התה"ד סי' רנ"ד הגיה מ"ש משאובין דלא פסלי מקוה כשרה אפי' ברוב ונוטפין פסלי ברבייתן ומשיג על תי' הב"ח והט"ז:

(ד) ותי' התה"ד דשאובין מכשרי בזריעה וזה לא שייך בנוטפין. וא"כ קשה על הרא"ש היאך יכשרו הזוחלין לטבול בהם. וצ"ל דס"ל דזחילה זו לא חמיר משאובין. או דהרא"ש מיירי שהזוחלין הם רק מיעוטא ומדמי ליה לטיט הנרוק. רק דחמור קצת דצריך מ"ס מים שאין זוחלין. ע"ז כ' הרמ"א לחוש לכתחלה דבהזוחלין לא עלתה טבילה. אבל לא ס"ל כלל לחוש דכל המקוה נעשה זוחלין מחמ"ז:

(ה) ויבאר שמהתשב"ץ ומהרי"ק יש ללמוד להקל. בנ"ד במכש"כ:

(ו) וגם המרדכי שהחמיר י"ל דחושש שראשו יכסה בהזוחלין ולא שכל המקוה יש לה דין זוחלין. ועוד י"ל דוקא בנפרץ שפתו חשיב המרדכי זוחל ולא בנסדק וטעמא רבה איכא לחלק:

(ז) וכ"מ ברי"ו נכ"ו ח"ה ובת' הרא"ש כל"א ס"ד ובתשב"ץ ח"א סי"ז ות' מע"צ סי' ל"ט. וראיה ממשנה ט' פ"ו דמקוואות. עכ"פ המים שלמטה מהסדק ודאי ל"ח זוחלין:

(ח) וא"כ בנ"ד אף המים שמהסדק ולמעלה כיון שעכ"פ לא יצאו מחמת המים שבמקוה שני' דסותמין. א"כ לא מקרי זוחלין. והוי כסומך מקל כו'. עוד טעם כיון דאינו ניכר זחילתן:

(ט) אך אפי' אם נאמר דחשיב זוחלין יש ג"כ היתר בנ"ד ויבאר דטעם זוחלין שרבו כשירים משום ביטול נגעו בה ואף הנוטפין נהפכו להיתר לטהר בזוחלין:

(י) וא"כ ה"ה בנ"ד הזוחלין בטלי בנוטפין ואף דל"ד דהתם נתהפכו הנוטפין להיות זוחלין וא"כ בטלי. אבל בנ"ד לא נתהפכו הזוחלין כו' דעכ"פ קודם שיזחלו שוים הם לגמרי וראיה ממשנה פב"ת דכלאים [נרשם והוא לעיין ת' חת"ס סס"י רי"א ב' השט"מ ביצה]:

(יא) ואין להחמיר ממ"ש המרדכי בחולין דלא שייך בטול היכא דתחי' מעורב. ובנ"ד בעת פיסולן הם כבר מעורבים. דז"א דהעיקר כיון דההיתר ניכר תחי' שייך בטול כמ"ש בת"ש ובכו"פ:

(יב) ומכש"כ בנ"ד דהמיעוט הם זוחלין רק דרך סדק. ויבאר דסדק קיל מנפרץ:

(יג) אמנם בנ"ד י"ל דרוב הם הזוחלין. לכן אין להקל לכתחלה. רק יש להקל מצד שהוא מעיין. ואין זה דין מעיין העומד דהיינו דוקא היכא שמימיו מועטין:

(יד) אך לא כל הבארות דין מעיין להם רק אותן שאין פוסקין מימיהן לעולם. ואף גם זאת כשלא נפסק. וע"י בערוויניש אפשר דהוי הפסק. ועוד דבת' משכנות יעקב שדא נרגא בבאר סמוך לנהר ע"כ יש לעשות תיקון אחר היינו נקב כשפ"ה לחבר שני המקואות כ"ז שזוחל ואז לא אכפת לן מה שזוחל ממקוה א' לחברתה ומביא הרבה ראיה לזה: