סימן קסג

מקוה הנמשכת ממעיין ע"י צנורות. אך בין הצינורות והמקוה מפסקת תיבה עשויה מאבן ויש בה נקב כשפ"ה משני הצדדים גבוה מהשוליים שני אצבעות. השיב:

(א) הכנה"ג בשם מבי"ט הורה להתיר כנ"ד שהים צפין על המים שבחבית. אך הב"ח סי' ר"א סי"ג ס"ל להיפך. ולכאורה ראיה לדבריו מפרה פ"ה מ"ז. וי"ל דפקקה בסמרטוט שאני. ויש להכריח כן מהא דרבא חולין ק"ז עפ"ד הרא"ש וחי' הרשב"א שם ב' סה"ת כדי שלא תקשי עליהם ממשנה הנ"ל:

(ב) אך הרשב"א בתוה"א בית ו' סש"ג חולק על סה"ת וכ"ה ד' הרמב"ם פ"ו מהל' ברכות די"א. וכ"ד הר"ש ואגודה. וד' הרא"ש בפ"ה דפרה הנ"ל יש לדחות. ובד' הסה"ת י"ל דס"ל דכלי שתי' שאני:

(ג) וא"כ דינו דהמבי"ט אין לו מקום רק לפי' הרא"ש פ"ה דפרה הנ"ל:

(ד) והנה בהא דמעיין שהעבירו ע"ג השוקת לפי' הר"ש הוא רק גזירה דרבנן וכ"מ בפי' הרא"ש שם (ועמש"ר בפי' המשניות בזה) וכ"כ בהדיא בהלכות מקואות ס"ט ובת' סוף כלל למ"ד ויבאר דבריו שם. וביאור ד' הרשב"א בת' ח"ג סי' רכ"ח. ולד' כשרים לגמרי וכ"ה דעת רש"י והריטב"א ושעפ"ד הרמב"ם היה מקום לומר דהוי דאורייתא ושהעיקר כפי' הר"ש והרא"ש:

(ה) וא"כ יש לצדד מדין שאובה שהמשיכוהו. דלד' רבין אר"י בתמורה י"ב טהורה. ולפירש"י הלכה כן נגד ראב"י כיון שר"י פוסק דלא כוותיה וכן ד' הרבה מהראשונים. ואף שלהלכה בודאי קיי"ל כרוב הפוסקים להחמיר כראב"י. אך כ"ז בשאובה גמורה. אבל בנ"ד יש להקל. ואפי' לד' הרמב"ן דלהגאונים ששאובה דרבנן מ"מ לא מהני המשכה. בשאובה כזה י"ל דיודו. וסמך לזה ממ"ש בתו"ח פ"ב דמקואות מ"ז. וכ"ה לפמ"ש בס' משנת חכמים שם. עוד יש לצדד עפ"ד הזכרון יוסף סי' י"ג דאינו פוסל מלטהר בזוחלין. עפ"י כל הנ"ל יש לצדד בנ"ד להקל בשעה"ד. ויבאר שאין סתי' לכל הנ"ל ממ"ש הבעה"נ בענין שאובה שהמשיכוה:

(ו) ולצאת ידי כל הדעות הנה בחורף שיש שלג ע"כ יוציאו כל המים מהמקוה ויסתמו הצינורות ויכניסו בתוכה שלג שיעור שכשיפשר יהיה מ' סאה ולראות שיופשר ע"י חום המרחץ. ובקיץ שאין שלג נכון שיכניסו בתוך מי המקוה קרח שיעור מ"ס ויבאר טעמי ההיתר בזה: