סימן קנז

בדין תליא בג"י ראשונים דז"נ. ותלי' הכתמים:

(א) בפלוגתא דרב אדא ור"ח יש ב' שטות. שטת התוס' והרשב"א. ושטת הרמב"ן והר"ן. ולפ"ד מהרש"א כ"ה גם דעת רש"י. ומה שהתוס' מיאנו בפירושם מלבד מ"ש הרש"א בזה. י"ל עוד מהא דפסחים ד"י ע"א:

(ב) הא דאין תולין בבעלת הכתם אע"ג דלא מקלקלה לה. להתוס' צ"ל דל"ד לטמא וטהור שהלכו בב' שבילין דהתם בלא הטמא היה ג"כ טהור דס' טומאה ברה"ר טהור משא"כ הכא דאין במה לתלות ולולי בעלת הכתם לא היינו מטהרין. לכן כיון דלאו מגופה חזיא אין שייך לתלות בה יותר:

(ג) ובזה יתורץ קושי' אדמו"ר סי' ק"ץ סקפ"ו מהא דפסחים י':

(ד) ואף שיש כאן ס' דרבנן מ"מ כיון שהספק בא מצד בעלת הכתם לא מקילי'. וביאור משנה ג' פ"ה דטהרות:

(ה) התוס' נסתפקו בסופרת ז' אם תולה אפי' בנדה [נרשם והוא לעיין נו"ב ק' סי' נ"ז] והרשב"א פסק דתולה. ואפשר דדינו דהסה"ת להחמיר בג"י ראשונים נמשך מספיקו של התוס'. וא"כ יש לזה סמך ודלא כהס"ט סקל"ד. וגם ראיה למ"ש הש"ך סקי"ג:

(ו) אך אפשר דגם התוס' ס"ל דתולין בשא"ד שתולין בכתמים רק לתלות בנדה נסתפקו משום דגם הסופרת היה בחזטו"מ כמו הנדה ואפשר עוד יותר ודמי להא דאין תולין בבעלת הכתם ועל הרשב"א שפסק דתולה בנדה יש להקשות:

(ז) ויש ליישב דבריו בב' אופנים. הא' משום הבו דלא להוסיף. והב' י"ל דהרשב"א ס"ל כרש"י בזבחים כ"ט. והתוס' לשיטתייהו שם. מ"מ בשא"ד תולין. וא"כ דינו דהסה"ת אין לו סמך:

(ח) ראיה לזה מהסוגיא גופא וכמ"ש הכו"פ ודלא כהס"ט:

(ט) הח"ץ בת' מע"צ סי' ס"ז שאין לתלות במכה תוך ז"נ מה שמוצאה דם על עד הבדוק. וכן הסכימו המע"צ והס"ט. ראי' הח"ץ מס' נגעים יש לדחות וא"כ יש מקום להקל גם בזה (רק מה שמקילין בא"י אם מוצאה דם אין להקל בכה"ג):