סימן קנה

במ"ש הס"ט ב' המע"צ דאם לא כוונה במספר נקיים באיזה ימים לא עלו לה אעפ"י שבדקה א' וז' ואפי' יותר כו'. השיב:

(א) ראית המע"צ מהא דבדיקת יום ח' לא מהני וע"כ משום דבעי' שתתן דעתה לספירה. הן נסתר הוא מהא דפ' כל הפוסקים כרב והס"ט כ' דלדידי' לא בעי' שתתן דעתה כו':

(ב) דעת הר"ן דר"א כרב דסגי בתחי' או סופן וכ"ד הרמב"ן ודלא כב"י:

(ג) וכ"ד רוב הפוסקים. ולר"י בעהת"ו והר"מ מדרבנן בעי' תחילה וסופן וביאור דבריו. רק הסה"ת וסמ"ג ור"ש ס"ל דמדאורייתא בעי' תחי' וסופן:

(ד) וגם לסה"ת י"ל דלא בעי' ספורין לפנינו רק מוחזקים בטהרה תחילה וסוף ומתרץ קושיית הסמ"ק עליו. ואע"ג דבגמ' דף ס"ט משמע דלר"ח בעי' ספו"ל י"ל זהו להמקשה. אבל למסקנא י"ל דר"א ל"פ על רבנן בהא:

(ה) ועוי"ל דספורין לפנינו דדס"ט היינו מוחזקין בטהרה בבדיקת א' וז' ולא ספירה ממש וראיה מלשון סה"ת וא"כ אין מקום לד' הס"ט הנ"ל:

(ו) ומה שהביא ראיה מהא דבדיקת יום ח' לא מהני י"ל דא"א להקל יותר ממה שהיקל רב דהיינו ו' יום בין בדיקה לבדיקה דלא היקל רק דההפסק טהרה הוי במקום בדיקת תחילתן וא"כ בעי' סמוך לז"נ:

(ז) רק כשהיה בדיקה א' וז' אזי לא בעי' ההפס"ט סמוך לז"נ ודלא כהס"ט:

(ח) עוד טעם דהא קיי"ל ימי הזב והזבה ה"ה בחז"ט ומוכיח דהיינו אף שהפרישו בטהרה וע"כ בעי' בדיקה ביום ז' להחזיקן בטהרה והיינו דוקא בז' הסמוך להפס"ט. וראיה לזה מהרשב"ץ דחוכך לומר דלאחר ז' מההפס"ט לא מהני אפי' תחי' וסופן:

ובזה יתיישב קושיית התוס' דס"ט א' לרב מן המשנה לל"ל ביום הראשון ומה שלא תירצו כן יש ליישב בכמה אנפי. והעיקר עפ"ד הרמב"ם שהקיל בבדיקת ח' ועכ"פ ראיה מדבריהם בבדיקת סופן בעי' ההפס"ט סמוך לז"נ:

(ט) טעם הב' של המע"צ כיון שלא נתנה דעתה לספירה אולי הרגישה ולאו אדעתה הן. נסתר הוא מהמשנה ספכה"י בחרשת ושוטה כו'. ויבאר דאין לחלק בזה בין לבעלה ובין לענין טבילה בזמנה כו':

(י) ראית הס"ט מהרא"ש פב"ת דנדה סי' ד' דבעי' שתתן דעתה כו' אינו ראיה דהיינו בלא בדקה כלל: