סימן קמה

ע"ד האשה שעשתה צרכיה מיושב ובסוף השתיתה נגעה ביד ומצאה דם על היד טפה או שתים ובדקה א"ע ומצאה טהורה וכן היה כ"פ והיתה מרגשת כאב בשעת הטלת מ"ר. השיב:

(א) דם הנמצא לאחר מ"ר טמא לכ"ע כמ"ש הב"י. אך אם קודם כלות המ"ר נמצא הדם על היד יש לטהר אף לד' הר"ן דהא טעמיה משום רג"ל ולא שייך זה בנ"ד. ועוד דאפי' לשיטת רש"י עכ"פ לר"י ל"ח דלמא בתר דתמי מיא כו' ולדלמא הדור ג"כ ל"ח ביושבת ויצדד דגם לשיטת מהר"ם ור"ח ג"כ יש להקל בנ"ד:

(ב) יבאר שיטת רש"י דלחששא דדלמא הדור כו'. וכמ"כ לדלמא בתר דתמו מיא כו' ל"ח. והיכא דאיכא רג"ל טמא לד' הר"ן והרשב"א והב"י כו' להקל ולד' הרמב"ם והרמב"ן היינו אפי' בדארגישה. שטת התוס' דבעומדת ושותתת אפי' בסוף לא טיהר ר"י וא"כ הוי ס'. שטת ר"ח דאין לטהר מדרבנן רק ביושבת ולדעת רבינו בש"ע בעי' ג"כ מזנקת מיהו ביושבת באמצע הספל סגי. ומצדד להקל ביושבת על שפת ונמצא תוך הספל ועל שפתו:

(ג) שיטת מהר"ם לפ"ד אדמו"ר בש"ע בשיטת רש"י אמרה דאי כפי' התוס' קשה במאי פליגי ר"מ ור"י:

(ד) אך בהגהמ"י מבואר דמהר"ם בשטת התוספות אמרה. רק שבזה חלוק דלד' צ"ל דר"י מקיל טפי בעומדת ומזנקת מיושבת ושותת דאי כפירש"י הא בעי' הוכחה דעם מ"ר בא ובעומדת א"א לברר. ולרבינו בש"ע צ"ל דבזה פליג מהר"ם על רש"י וס"ל דעומדת אפשר לזנק ואינו מטהר רק כמו ביושבת על שפת כו' ושאפשר להעמיס פי' בד' הגהמ"י:

(ה) פירש"י עיקר. דהב"ח הקשה על התוס' מהסוגיא במקומה. ושיש להקשות מסוגיא דעשא"ב. גם גוף סברתם לחוש לדלמא הדור ביושבת בתר דפסק הזינוק מאד תמוה. וקושי' התוס' על רש"י יש ליישב בטוב:

(ו) יצדד להלכה באם בדקה א"ע או"י אחר כלות המ"ר ומצאה דם לסמוך על בדיקת מהרי"ו:

(ז) ובצירוף הכאב יש לסמוך למעשה ע"ז. ועל בדיקת אדמו"ר בש"ע ודאי יש לסמוך. וכ"ז לא מהני רק אם תמצא דם בהמ"ר או על העד. ויבאר דאין חילוק בין כגריס ועוד לפחות [נרשם והוא מדמטמא בדם שחור. אבל מד' הרמב"ם מוכח דלא גזרו כלל על פ' מגריס. ובהכי יתיישב סתירתו בפ"ט מה"ו להכ"ג. ויש ליישב בזה גם סתי' מפי' המשנה]: