סימן קמב

משנה דנ"ח דם ולא כתם. (א) פי' שתראה מגופה ולא שתמצאהו על בגדה ושמואל מוסיף דבעי הרגשה והיינו ע"כ הרגש הגוף דאי זד"ל היינו ר"ע:

(ב) והטעם פירוש רבינו בש"ע משום חז"ט וקשה דהא לא הוי ס' שקול. והס"ט והב"מ כתבו דגזה"כ הוא כמו גבי ממזר וג"כ קשה דהא שם דעת הפוסקים להתיר בס' שקול דוקא:

(ג) מיהו ד' האחרונים להקל גם שם אפי' ברוב פסולין. עוד י"ל דהחז"ט מצטרף להמיעוט דליהוי עכ"פ ס' שקול:

(ד) ומ"מ היינו דוקא בנמצא על בגדיה. והא דעשתה צרכיה ועד שא"ב ושמואל צ"ל דס"ל דהוי רק כתם:

(ה) והרמב"ם ס"ל דגבי עד לא שייך הטענה דם ולא כתם והרשב"ץ ס"ל כמ"כ במ"ר:

(ו) עוי"ל דהא דהקילה התו' דם ולא כתם הוא ע"ד שמחלקין בין נמצא במקום הקביעות לפירש. או ע"ד ההפרש בין אומדנא לרובא בד"מ כמ"כ הקילה התו' כאן באומדנא:

(ז) מיהו כ"ז בנמצא אז מקילין אפי' אם קרוב לודאי דמגופה אתי'. אבל בבדיקת עד לא שייך קולא זו. וראיה מדין בדקה בעה"ב וטחתה ביריכה ומהא דאין תולין בד"ב. ודוגמא לדבר מההפרש דבין שיראו כדרך המנאפים ובין פ"פ:

(ח) מיהו בבדיקת עד כשהס' שקול פלוגתא דתנאי ולר' חייא שייך בזה דם ולא כתם. ולהתוס' אין הס' שקול ואעפ"כ אין לו רק דין כתם. וכן אם יש בה מכה י"ל דנכלל בכלל דם ולא כתם. מיהו י"ל דדוקא אם יש ס' שקול אז הוי בכלל דם ולא כתם: