סימן קמ

בדין בדקה א"ע בעה"ב הנז' בשו"ע סי' ק"ץ סל"ד. איך הדין בארגישה:

(א) ראיה דהא דעגול טהור לאו משום שיש הוכחה. אלא כל שאין הוכחה דמגופא תליא. וא"כ כל שאינו משוך דהיינו מרוב דקות הטיפה א"י להבחין טהור:

(ב) ובדארגישה אפשר שצריך הוכחה דלאו מגופה היינו שיהיה עגול. ואע"ג די"ל אימור הרגשת עד הוא עכ"פ ס"ס לחומרא הוי:

(ג) מיהו לפי' הרמב"ן דאין לזה רק דין כתם וא"כ ודאי אפי' בדארגישה תליא וזה נכלל בדרשת דם ולא כתם:

(ד) ואפי' להרשב"א ושא"פ דטמאה נדה היינו משום שיש הוכחה שהוא משוך. אבל כל שאין הוכחה ודאי הוי בכלל דם ולא כתם. ומשום ההרגשה לא נטמא הכתם:

(ה) וכוש"כ יש לתרץ קושי' אדמו"ר בש"ע בקו"א סי' קפ"ז [נרשם והוא לעיין בקו"א סי' קפ"ז ד"ה ואין לומר בהג"ה שם. ומובן כוונתו דמ"ש התוס' שם בבכורות דבהמה בעי הרבעה לאו דוקא דהא עכ"פ רוב לא בעי הרבעה. אלא ע"כ דההעלאה גופה חשיב מעשה וכמ"ש בהל' בכורות להרמב"ם וז"ל מאי מעשה אי עלה כו'. והא דגבי אדם ל"ח מעשה ביבמות קי"ט. והתוס' כתבו שם דהאדם נזקק לאשתו ממילא. וע"כ כוונתם דבאדם חשיב טבעו להזדקק. ובבע"ח חשיב מקרה. דבידי אדם למנוע אותו. ומעתה יובנו ד' רבינו בש"ע]. שוב מסתפק בארגישה אפי' באינו משוך ובפחות מכגריס: