סימן קלט

מצאתי נסמן על משנה האשה שהיתה עושה צרכיה. ומפני דשייכה לענין חז"ט דאשה סדרתי' כאן:

(א) הא דחייש ר"מ לשמא הדור מ"ר כו'. אע"ג דבצירוף חז"ט הוי מיעוטא דל"ש. אלא ע"כ דלא שייך חז"ט גבי אשה:

(ב) והיינו משום דהלל לא ס"ל חז"ט אלהבא כיון דאתרעי וכ"ש לשאר לישני שבגמ':

(ג) דמדומי' ראיה לזה מסוגיא דדי"ח בג' מקומות כו'. ומהא דכל הטומאות כשעת מציאתן. והוא כעין ד' הר"ן בתשובה משום דהחזקה עשוי' להשתנות:

(ד) אך מהא דקיי"ל וסתות דרבנן ואפי' אם מצאה טמאה אינה מטמא למפרע מה"ת. וע"כ הטעם משום חז"ט [נרשם והוא שצ"ע דאפי' מאן דלא ס"ל הרגשה מ"מ מדלא הרגישה עכ"פ יש ראיה שלא ראתה]:

(ה) עוד איזה ראיה. ושהתוס' והרמב"ן והרשב"א והר"ן הכי ס"ל וטעם הקולא י"ל כיון דאמרה תורה דם ולא כתם והקילה בספק [נרשם דבזה ניחא מש"ל בשם הרמב"ן דדעתו כהפמ"א ולהר"ן לא הוצרך לזה]:

(ו) וא"כ הדר קושיא דס"א לדוכתי' מ"ט דר"מ. קושיא על הר"ן דמפרש טעמי' דר"מ משום דחוששי' למיעוטא ור"י חולק ע"ז דהא ר"ש ס"ל הכא כר"מ וביבמות ס"ז ר"ש לא חייש למיעוטא ור"י חייש אלא ודאי כאן הוי ס' ממש וכדמשמע מד' רש"י ולא מיעוטא לבד. וטעמא דר"י לא משום דהוי רובא. רק משום חז"ט. ור"מ אפשר דס"ל דהס' נוטה יותר לחומרא. או דר"מ לטעמי' דס"ל וסד"א ואשה שאין לה וסת אסורה לשמש ולא קיי"ל כוותיה [נראה שתשו' זאת אחרונה היא ודעתו דבנדה יש לסמוך אחז"ט. ולא שייך לפלוגתת המג"ש והפמ"א שפלפל רבינו בזה בת' הקודמת. דנדה שאני וכמש"ל בס"ה. ולכן לא הזכיר דבריהם כלל. ומה שסיים בת' דלעיל וז"ל ובת' אחת בדיני נדה כו'. צ"ל שאין כוונתו על ת' זו. דהא מסיים שם אך אין זה מוסכם כו'. ובת' זו העלה במוחלט דסמכי' אחז"ט]: