סימן קלח

על ענין הנ"ל:

(א) פלוגתת הראשונים אי אמרי' גבי אשה חז"ט בס' שקול. והוא דע' התוס' והרשב"א והר"ן בחידושיו דלחולין לכ"ע דיו שעתה משום דמוקמי' לה אחזקתה ובתוס' די"ז ע"ב משמע דאפי' מכאן ולהבא. אבל לפ"ד הי"מ שברמב"ן לד' הלל לא מוקמי' אחז"ט להבא כיון דמגופא חזי'. ויבאר דדעת הרמב"ן הוא כדעת התוס' הנ"ל:

(ב) מיהו כ"ז ללישנא דשמאי משום חז"ט. אבל לאידך לישנא תליא בפי' התוס' והגליון אך רבא ע"כ סבירא ליה חז"ט ג"כ ואם כן הוא הדין לאידך לישנא ומכרעא כד' התוס'. וכ"כ בכללי חזקה להמג"ש:

(ג) ועוד דהא ביש לה וסת לכ"ע דיו שעתה. ואע"ג דראתה שלא בשע"ו ל"א די' שעתה היינו כיון דנתקלקלה ובנ"ד י"ל דם העליה הוא. אך א"כ קשה למה החמירו בכתם וי"ל:

(ד) ראית המג"ש מהתוס' דכתובות פ"ק. הנה הפמ"א חולק על התוס' בהדי'. וראייתו מפ"ב. משם ראיה להפמ"א:

(ה) יבער דל"ת מאיזה סוגי' לדעת הפמ"א:

(ו) מ"מ גם ראי' הפמ"א אין מכריחות. ראיה מחולין דקל"ד שדחה הפמ"ג יש ליישב. אבל יש לדחות דהתם יש בידינו לתקן. [נרשם והוא שצ"ע דענינו של הרשב"א שאני דהמעשה מבטל החזקה שהיה לה מקודם. וכמ"כ הא דנפל הבית כו' והנראה דרבינו ס"ל דהוי חזקה דתלי במעשה וכמו ברובא בבכורות ך' וכמ"ש במלוא הרועים אות י"א. ועדיין צ"ע דלפמ"ש הרשב"א חולין י"ב. לא שייך זה לכאורה גבי חזקה. ועוד דהחזקה לא תלי במעשה הגלגול. ועוד דהתם היינו דוקא אם המיעוט הוא ממילא וכמ"ש הרשב"א שם וצ"ע] ולדעת הסוברים דמיעוטא מצטרף לחזקה כ"ש בס' שקול. ומ"מ היכא דאיתרע החזקה שאני. שוב מחלק בין אם נתעסק ב"ד לבטלם או ריעותא הנמצא ממילא:

(ז) ראיה הפמ"א מספק דשער לבן קדמה דאיצטריך לקרא. אשתמטתי' תלמוד ערוך כתובות ע"ה ב' ותוס' שם דמהתם ילפינן ועוד דהתם יש רג"ל לאיסורא. ויבאר דכ"ה ד' השט"מ וכ"ה בהר"ש פ"ד דנגעים מי"א. ויבאר ד' הרמב"ם בזה. ועפ"ז נדחה ראייתו מנזיר ס"ה. ועוד דהתם א' ודאי טמא כמ"ש בנגעים ספ"ה. ודלא כמ"ש הס"ט בנדה י"ט ב' התוס' דכל הפוסקים לא ס"ל הכי:

(ח) ראייתו מעירובין ל"ה. הא לתי' רבה ור"י שם הטעם משום שיש כת עדים דמפקי מחזקה. ולפי' רש"י שם גם רבא הכא ס"ל. ועוד דהא מתרץ אליבא דר"מ ור"מ לא אזיל בתר חזקה כמו דלא אזיל בתר רובא:

(ט) לכאורה ראיה להפמ"א ממשנה גיטין כ"ח ב' מסיפא דלא מוקמי' אחזקה בס' שקול:

(י) אך בת' הריב"ש סי' שע"ט כ' דלא הוי ס' שקול. ודבריו גמ' מפורשת ב"ב קנ"ג ב'. ועוד דאתרעי החזקה טובא ואע"ג דמהרי"ט ס"ל דהיינו לכתחי'. בריעותא גדולה אפשר דגם בדיעבד לא מוקמי' אחזקה וכ"מ מתוס' פסחים צ"א [נרשם והוא דראייתו דע"כ התוס' לא יסתרו א"ע למ"ש בעירובין ל"ה וכתובות ע"ו ונדה ה' וע' נו"ב קמא חאה"ע סי' ל"א ד"ה והנה ראיה א'] אך קשה מזה עמ"ש הרמב"ם פ"א מה"ש די"ב ואפ"ל דזהו לחומרא וצ"ע (נרשם והוא שמרחוק הביא לחמו שכ"כ התוס' במקומו בחולין י' ב' ד"ה אלא לאו וכ"מ בעירובין ל"ב ד"ה רב ששת]:

(יא) הרמב"ן במלחמות פ"ב דכתובות משמע דדעתו כהפמ"א. אך הר"ן שם חולק ודעת מהרי"ט דבלא אתרעי מוקמי' אחזקה ובנ"ד י"ל דלא אתרעי כיון שיש ס' על הדם אולי הוא מהצדדים. וכ"ה בת' פ"י ס"ס א'. ומהא דרואה דם במ"ר אין הכרע [נרשם והוא לעיין בגליון הש"ס ביבמות שם]:

(יב) ראיה דלא מוקמינן אחזקה מפי' מהרש"א בתוס' רישא נדה. מהא דרואה דם מחמת מכה מוכח דאזלי' בתר חזקה. הא דשולח גט ממדה"י ובחה"ר שם דאפי' נשתהה ק' שנה. י"ל דשם לא נולד ריעותא. ועוד דהתם רק איסור לאו: