סימן קלז

אשה שיש לה וסת ושלא בשע"ו זב ממנה ליחה לבנה. ובתוך הליחה יש איזה ט"ד. השיב:

(א) בת' ש"י סי' מ' התירו בכה"ג משום ס"ס. ס' הרגשה. וס' שהליחה קלקלה הבשר וממנה הדם. ואם כי ס' הב' לא שייך כ"כ בנ"ד. ועוד דהא כ"פ אין בו דם. אך הא יש ס' הגאון ממענץ שם דשמא אין הליחה כלל מן המקור. ומסתמא ממק"א באו שניהם:

(ב) ראיה הש"י דתלי' ההרגשה בליחה לבנה. מסוגיא דהאשה שעשתה צרכי' יש לקיים בהרגשת זד"ל דהתם בהדור מ"ר למקור ע"כ הרגישה זד"ל מ"מ לא הוי הרגשה לדם וכמ"כ בנ"ד:

(ג) מיהו גבי הרגש הגוף אין לומר כן. והוי הרגשה לשניהם בשוה. והס"ט הביא הרבה ראיה לזה ודלא כהס"ט ואדמו"ר שלא חלקו בזה [נרשם והוא שצע"ק דמ"ש הרגשת זד"ל מהרגשת פה"מ]:

(ד) יבאר דאף לדידן דהרגשה אינו מוסכם מ"מ ס' הוי (ויבאר דלא הוי ס"ס לחומרא) וא"כ בצירוף הס' שמא לא בא מהמקור רק ממקום הליחה הוי ס"ס בדאורייתא וחד ס' בדרבנן ובצירוף הסברא אשה בחז"ט ודאי יש לצדד:

(ה) יבאר דאע"ג דמ"ר לכאורה קיל מנ"ד אך הרי התם מטהרינן אף שהרגישה. אך קשה מדמדמי התם לעשא"ב ע"כ יש ס' אם בא מהמקור ולא ממק"א באו. וא"כ בטל הס' השני דלעיל ס"ד דהוי כעין ס"ס לחומרא. וי"ל דמדמי' לה לעומדת די"ל הדר כו' דהוי רג"ל גם י"ל דבנ"ד יותר ס' לומר שממק"א באו. אך ראייתם מהא דב"ב דכ"ד אינה מוכרחת דהתם יש קורבא דמוכח בלא"ה:

(ו) מ"ש אדמו"ר בש"ע ראיה מתוס' שם מדלא חזאי כו'. ע"כ רש"י והרשב"א לא ס"ל הכי:

(ז) ואף לד' התוס' והרא"ש יש לחלק דל"ד לנ"ד מכמה טעמים:

(ח) ונסתר ס' הגאון ממענץ וגם מ"ש דהליחה יש בה ס' שקול שמא לא מהמקור. כבר דחה זה הב"מ. ומ"ש דאפילו לא באה מהמקור טהורה ג"כ השיגו עליו. ואם כי יש לתרץ עכ"פ אינו מוסכם:

(ט) וא"כ אין להקל בזה רק ע"י בדיקת מוך דחוק ג"פ. ובמעוברת יש להקל כד' השב"י:

(י) שוב יחזק ד' הגאון ממענץ הנ"ל ושיש לצדד להקל במקום עיגון ברואה שלא בהרגשה: