סימן קלג

בענין הנ"ל. ונראה שהוא מהדו"ב:

(א) הכו"פ פי' ד' התה"ד דמיירי בלא בדקה תוך שיעור וסת. ומינה דאם מצאה מראה לבן גם בכה"ג טהורה והחו"ד פי' דמיירי בבדקה תיכף ובכה"ג טהורה במצאה מראה לבן:

(ב) ראיה להכו"פ מלשון תה"ד והלכה כו' ודחוי ד' החו"ד:

(ג) ושיעור ב' או ג' מינוטי"ן יש לתלות ההרגשה במראה לבן. ויבאר דל"ת מהא דאמרי' אי איתא לדם מעיקרא כו':

(ד) ועוד דהא לד' הרדב"ז דמדמי לוסת דרבנן. והתם אפי' בדקה אח"ז מהני:

(ה) אך י"ל דווסתות קיל מצד שלא הרגישה. משא"כ בנ"ד ולכן אין להתיר אלא בערך ב' מינוטי"ן ובמצאה מראה לבן יש להקל יותר וצ"ע:

(ו) וכ"ז בהרגשה גמורה. אבל הרגשת זד"ל יש להקל טפי. ואם רגיל בה ליחה לבנה יש להקל אף אי לא בדקה כלל:

(ז) דהוי כמכה שמ"ד. עוד ראיה מת' הרשב"א הובא ב"י סס"י ק"ץ. ויש להקל בזה אף בימי לבונה: