סימן קל

על ענין הנ"ל דעת הכו"פ להקל ע"י בדיקת עד בצירוף ד' מהר"מ דבדיקת עד הוי דרבנן. ואף לד' אדמו"ר בקו"א לסי' קפ"ג שגם מהר"ם ס"ל דהוי דאורייתא מ"מ יש לצדד עפמש"ש בסקכ"ג. מיהו אדמו"ר עצמו היקל אף ברואה רק שלא בהרגשה. וע"כ שהרגישה זד"ל רק שלא היה הרגשה גמורה וסמך על הסוברים דלא הוי הרגשה. אבל לפי מה שהעלה במהדו"ב ד"ה מ"ש בת' ש"י כו' דאם ידוע שבא מהמקור לא בעי' הרגשה. בוודאי א"א לסמוך להקל בזד"ל בפ"פ רק ביש לה וסת ובמקום עיגון גמור. ובדיקת עד שאני כמ"ש בתשו' הקודמת ס"ט. אך אם הרגישה זד"ל ובדקה בעד ומצאה גם מראה טהור תלי' ההרגשה בה ויש להקל (ודלא כחו"ד סי' ק"צ סקל"ז) ולפמ"ש בכ"מ דהעיקר דזד"ל לא הוי הרגשה. רק בהרגשה גופא הוי ס' דדינא ע"כ אפשר להקל ברואה שלא בהרגשה באשה שיש לה וסת ושלא בשע"ו: