סימן קכו

באשה שהוחזקה שכתמי' הירוקים לאחר שמתייבשים מאדימים בקצוותיהם. השיב:

(א) הב"ח מחמיר והח"ץ חולק עליו ויש להביא ראיה מהא דכל הטומאות כשעת מציאתו ואף לד' התוס' עירובין ל"ה [וכתובות ע"ו] ונדה ד' דזהו רק לקדשים היינו היכא דחזקה דמעיקרא סותר:

(ב) עוד ראיה דא"כ הול"ל דהיינו הנפ"מ בין חכמים לת"ק. ועוד דבלבן לא שייך טעמא דהב"ח. ומ"ש הכו"פ אולי לחות הלבן חפף על האדום. גם הב"ח לא חשש לזה:

(ג) מדחה טעמו של הט"ז והש"ך דל"ד להא דפא"ט דנ"ו. גם כל החולקים על ר"ש בפ"פ יודו בנ"ד. ומדחה ד' השבו"י ח"ב סי' ע"ד:

(ד) גם ראיה מהא דאמרי' בשחור ולא מתחי' כו' ועוד דאולי האויר גרם. והו"ל ככתם וגזירת כתמים ל"ש הכא. ולמעשה בלבן. פשיטא דיש להקל. ובירוק יש להקל לשוטפו בעודו לח. רק שיראה המורה שהוא רק לבן וירוק: