סימן קכג

אשה שהוכתו צדדיה ע"י הלידה ונעשו בה חבורות ופצעים עד שנסתם רחמה. ועשו לה טבעת משעוה ושמן ונתרפאית קצת שלא נשארה המכה רק במקו"א. וראתה מ"ת ג"פ ובפ"א היה ע"י הרגשת זדל"ח. והכאב בשע"ת גדול מאד. ואומרת שברי לה שאותה המכה לא נתרפאה עדיין. ובכל פעם כשנוגעת שם מ"ד. גם נבדקה ע"י מילדת ומצאה ב' בליטות וביניהם גומא. וכשנגעה בהבליטות כאב לה מאד. ובתוך הגומא לא יכלה לסבול הכאב ובשא"מ אין כאב. ונבדקה ע"י כיס ונמצא בצדדיו דם. השיב:

(א) כיון שיש מכה וכשדוחקת מ"ד להצ"צ נקרא רק הוכחה ולהכו"פ הוי ידוע שמ"ד. עכ"פ לד' כולם הדם טהור. ומכש"כ באשה שיש לה וסת ושלא בשע"ו. ומסתפק באם נמצא דם הרבה שא"א לתלות בהמכה:

(ב) מסתפק אולי הוא פ"פ [לכאורה הטבעת נעשה להרחיב רחמה ומה חשש פ"פ יש כאן וצע"ק]. ומסיק דעכ"פ מכה הוי כמ"ש הצ"צ והס"ט והנו"ב:

(ג) אך אולי כיון שדרך הפ"פ להוציא הדם תו לא הוי ידוע שהמכה מ"ד ויש להקל מתרי טעמי. א' שגם במכה שא"י שמ"ד טהור הדם לד' הרמ"א ודעימי'. הב' גם בפ"פ יש מתירין ולענין ספירת הז"נ תעשה כמ"ש בזכרון יוסף: