סימן קיב

אשה שג' שנים שתת דם מצוארה. וע"י רפואות נתרפאה. ובזמן מה אח"כ נתהווה לה חולי אחרת שמרגשת כאב גדול תחת לבה ותיכף מטפטף דם מהרחם בהרגשה. ויש לה וסת השיב:

(א) ממשנה דכ"א שהוצרכו לרופאים היינו לידע שזהו ברי' דדם יבש טמא. וחקירה בודאי ברי' מהו הדין אם נימוח:

(ב) ויבאר דאין לסמוך על הרופאים אלא היכא דמוכחא מלתייהו. או היכא שחכמת הרפואה גוזרת כן בדרך ודאי:

(ג) ובנ"ד מוכחא מלתא דהיינו אותו הדם שהיה יוצא דרך הגרון. וא"כ יש לסמוך על עדות הרופא:

(ד) וכן איתא בת' פנ"י סי' א' ות' הב"ח סי' פ"ה לסמוך על הוכחות שיש לה מכה ואף דהתם איכא צדדים אחרים. אבל בנ"ד יש הוכחה שיש מכה המוציאה דם יותר מנידון שלהם:

(ה) עוד ראי' ממהרא"י דסמכי' על הוכחות. ואם כי בת' פמ"א העלה להחמיר שא"ה דאפ"ל דהדם נבלע תחי' באברים משא"כ בנ"ד:

(ו) יבאר דדם חיותה שהולך בשבילי דם נדה טמא שכ"מ בגמ' ד"י ע"ב ובטוש"ע סי' ק"צ ס"ג. ובנ"ד מוכח דדם חיותה הוא ולא דם מכה:

(ז) מ"מ י"ל דדם חיותה יוצא דרך המכה ובכה"ג טהור. וכ"מ מד' הרשב"א שאשה שיש לה מכה טהורה אף בשעת וסתה וכ"מ בת' דב"ש סי' ע"א:

(ח) ועוד ראי' מהסוגיא דכ"א אין זה דם נדה. והרופא אומר שמחלתה היה שהיה מורסא בריאה ומחמ"ז ניקבו סמפוני ריאה וא"כ הוי ודאי דם מכה. שוב אמר רופא אחד שא"א שיבוא הדם מהריאה דרך המקור לא דרך הטחורים ולכן לא התיר אותה. שוב מדחה מ"ש בסעיף ז' ח':