סימן קיא

ע"ד הנו"ב קמא סי' מ"ח ומה"ת סי' ק"א. (א) הא דמודה שמאי במוך דחוק עכצ"ל דמיירי שנמצא דם על המוך אז אפילו אם גם למטה נמצא דם אמרי' דבמשך זמן גבר עליו אבל אם לא נמצא על המוך אא"ל שעיכב את הדם:

(ב) ומה שדחה החו"ד לפרש הסוגיא שע"י חשש רחוק אפשר שהמוך יעכב הדם ולא יגע בו. הוא דחוק מאד דמאי פריך בגמ' כ"כ בפשיטות וראיה לזה מקופה לד' חזקיה:

(ג) וכ"מ מרש"י ד"ה מכויץ כויץ כו' וקושי' החו"ד יש ליישב גם מהשו"ע רס"י קצ"ו משמע ג"כ כן:

(ד) מ"מ לסמוך ע"ז לטהר הדם אין ראיה דאם חששו להחמיר כו'. ובדיקת שפופרת שאני ועוד דרמ"ת בלא"ה יש ס' לתלות בהצדדים וכ"מ מדברי האחרונים ברס"י קצ"א:

(ה) בסוגיא דמן הלול ולחוץ מדברי האמוראים המטהרים הדם היה ראי' להנו"ב אך הפוסקים פסקו דהוי ס' כרת:

(ו) ויצדד דבקרטין יש לסמוך על בדיקת המוך דחוק שע"י קנה דק ג"פ. ולקושרו שלא ירד למטה: