סימן קד

אשה שהיתה מוצאת תמיד כתמים בבדיקה שאח"ת. אך לא ראתה ג"פ רצופים. ולבעלה יש חולי המריד"ן ואם כי לא ראה דם יוצא מאמתו. אך מוצא תמיד על חלוקו כתמים סמוך לאמתו. השיב:

(א) אפי' לד' הגהש"ד וא"ש דס"ל דבדיקת שפופרת או תשמיש שלא נמצא דם א"צ ז"נ היינו דוקא בהוחזקה לרמ"ת אבל כל שלא הוחזקה הדם טמא דאמרי' וסת הוא דל"ל:

(ב) מיהו לד' התוס' רפ"ט דנדה מוכח דאפי' בפ"א אמרי' דהתשמיש גרם מדלא חזאי קודם כו' אך דבריהם במחלוק' שנוי'. ומשנה דדי"ד נמצא על שלו כו' הוא תיובתי' דהתוס':

(ג) מ"מ גם לדבריהם א"א לטהר הדם עד שתתחזק. ומהרי"ו דמדמה דילוגין לשפופרת י"ל דס"ל גם בשפופרת לטמא הדם:

(ד) ומצד הבעל כיון שאין לו מכה ידוע רק מוצא כתמים הא אין תולין כתם בכתם ומכש"כ בדיקת עד בכתם. ומה שהכתמים נמצאים תמיד במקו"א. אפי' לד' הסוברים בסי' קפ"ז ס"ז דהוכח' זו לבד מהני. בנ"ד שאני דאכתי יש להסתפק על דם העד אם בא מהבעל:

(ה) בס"ט סס"י קצ"א משמע להקל בכה"ג אבל אין ד' מוכרחים וגם הוא מסיק בצע"ג:

(ו) ומסיק שיעשה הבעל כיס שיתברר שמוציא דם מאמתו. ואז לא נק' כתם ותולין בו. ודעת רש"י גבי בדקה ק"ע דמקרו כתם יחידאי הוא:

(ז) וע"ד השאלה השנית. אשר נהגו השו"ב לבקוע הסרכא ולקולפה אח"כ בנחת. הנה אף שבב"א סעי' קכ"ו כ' סמך לזה מ"מ אין להקל רק בסרוכ' למקום שאין הנקב פוסל אבל כשב' קצוותי' בריאה אין להקל אף בהפ"מ:

(ח) יבאר דבמיעוך הקדום יש ב' שטות. הא' דעת השמ"ח דיגלגל באצבעותיו בנחת עד שמתקלפת מאילי' מעל הריאה. והב' גלגול עד שמתנתקת באמצע וכמ"ש השבו"י שבתחי' יפשט הסרכא כו':

(ט) ויבאר דבסרכות של"כ לד' הרמב"ם ורש"י יש לסמוך על השבו"י הנ"ל. בסרכות הורדא וכן שאר של"כ ינהגו כהשמ"ח. ובסרכא שרק צ"א בריאה יש לסמוך על מיעוך הנהוג בהפ"מ. ולדופן אף שלא בהפ"מ: