סימן ק

מימרא דשמואל הנ"ל:

(א) הקושיא של אדמו"ר בהג"ה מאימור שחתה כו' הנה התוס' ס"ל דדם טוהר סותר. והרמב"ם ס"ל דאינו עולה. לרש"י והרמב"ם וסה"ת אינו נקרא דם טוהר כלל. ויבאר ד' הרמב"ם דדם לידה קיל מדם טוהר לענין זה:

(ב) ויבאר ד' התוס' הנ"ל דס"ל שנקרא דם טוהר ואעפ"כ סותר. וא"כ ה"ה רואה שלא בהרגשה [נרשם. והוא שכאן כתב בפשיטות דגם עפ"ד רש"י יש לתרץ הסוגיא ובסעי' שאח"ז לא כ"כ. גם מדכתב אלא אפילו כו' ולא התחיל בלשון לא מיבעיא. נראה שזה היה אצלו רשומי דברים ולכן הסגרתים מן אלא עד עולה]:

(ג) אבל לפי שיטת רש"י א"א ליישב. ויבאר דאפי' החולקים על הסה"ת ביולדת שלא בזוב שלא טבלה מ"מ אפשר דסוברים כרש"י:

(ד) ומכש"כ לד' הרמב"ן דאינו סותר ע"כ דהוי דם טוהר ואעפ"כ אינו עולה וא"כ ה"ה ברואה שלא בהרגשה. ויבאר ד' הר"ן והרשב"א דס"ל שאינו דם טוהר ואעפ"כ אינו סותר ושעפ"ד אין ליישב הסוגיא לשמואל:

(ה) ועפ"ז יש לתמוה מדוע לא יסתרו גם כתמים בספירות ז"נ וי"ל דלהכי גם לשמואל בעי' דרשה דדם ולא כתם. ולענין בדקה בעה"ב והניחתו תחת הכר עגול טהור אף דארגישה. הוא ג"כ מדרשה דדם ולא כתם. לענין עשא"ב והניחתו בקופסא: