סימן צט

בענין הנ"ל. (א) מ"ש הס"ט ראיה נגד שמואל מרש"י נ"ב ב' ד"ה מ"ד שמא לאו מגופה הואי כו' יש לדחות דהתם לא שייך כ"כ לומר טעמא דלא הרגישה כיון דב' הימים ראתה בהרגשה. ומ"ש מרש"י נ"ג ב' ג"כ י"ל כי היכי דראייה דעכשיו הוי הוכחה על יום למפרע כמ"כ הרגשה דעכשיו:

(ב) ומ"ש מהא דרב ס"ח זבה ודאי י"ל דלזמן מרובה אמרי' אימור ארגישה כו' מה"ת. ואע"ג דהרשב"ץ כ' דהוא מדרבנן לטעם רש"י ותוס' בהא דכתמים טהורים. אין דבריו מוכרחים. ומכש"כ לד' הרמב"ם דס"ל חזקת הדם כו':

(ג) ומוכרח דס"ל הכי אף שלא ע"י בדיקה דהא בטעם הכתמים ס"ל להרמב"ם כרש"י ותוס' הנ"ל. וקושי' השב"י סי' מ"א לק"מ דזמן מרובה שאני. וללישנא דטעמא דשמאי אשה מרגשת ג"כ לק"מ לפמ"ש מודה שמאי בכתמים. ואפי' להסוברים טעם הכתמים משום שלא הרגישה ג"כ לק"מ לפמ"ש התוס' ד"ה ואב"ע. ועוד דלא קיי"ל כהך לישנא:

(ד) מהא דלא פריך על שמואל ממשנה ס"ח אין ראיה דאמרי' אימור ארגישה כו' לזמן מרובה י"ל דבספי' ז"נ סותר אף בלא הרגשה ועוי"ל בגווני אחריני ויבאר דאין קושי' על שמואל מהא דממעטי' בשפיר כו':

(ה) ויתרץ דלק"מ קושי' אאזמו"ר בהג"ה בקו"א אהא דשמואל כמ"ש בת' הקודמת ומסי' דהוי ס' של תורה משום דלרש"י ר"א ס"ל דשמואל לא בעי הרגשה (וע' נו"ב קמא סי' נ"ה) ויבאר למה פ' הרמב"ם בהרגשה דקרי כלישנא דבעי הרגשה:

(ו) ולפ"ז בבדיקת עד דס"ל להשב"י דגם לשמואל הוי ס' וא"כ הוי ס"ס לחומרא ומהרר"ג שם החמיר עפ"ד הרמב"ם. מ"מ יש להקל ולומר דהוי רק ספק דאורייתא. דחששת השב"י אינה מוסכמת וכן דברי הרמב"ם אינם מוסכמים לדברי הסוברים טעם הכתמים משום דלא ארגשה ואפילו בזמן קרוב:

(ז) ראיית השב"י הנ"ל יש לדחות דכתמים שאני דכל שאינו ברור שמגופה מדאורייתא טהור דדם ולא כתם ואפי' אם אין הס' שקול ולכן להחמיר ל"ח:

(ח) ראייתו מתוס' ד"ג ד"ה אשה מרגשת ג"כ יש לדחות לפ"ד הגליון תוס' מ"מ יש להביא ראיה לר"י למה לא קאמר שמואל בדקה בעד הבדוק. וכן אפש"ל בד' ר"א לפ"ד התוס' (נרשם והוא שהג"ה זאת מצאתי מן הצד ולא נסמן בפנים. ולדעתי רשומי דברים הם ולכן הסגרתים):

(ט) בקינחה ס"ל להכו"פ דל"ח וכן גבי קרטין. וד' השואל בפסקי מהרא"י סי' מ"ז. ובאומרת ברי שזהו הרגשת העד ג"כ יש לצדד: