סימן צח

במ"ש הרמב"ם שחזקת הדם שבא בהרגשה:

(א) הפוסקים דס"ל דטעמא דכתמים מדרבנן הוא משום שלא הרגישה. ואפי' ודאי מגופא אתי. ע"כ לא ס"ל כהרמב"ם וכ"מ בגמ' דנ"ז ב' ואי לא ארגישה כו'. [נרשם והוא דד' רבינו צע"ק דישינה שאני. ומכש"כ לפמ"ש בד' הרמב"ם הובא לעיל בד' רבינו. ובת' מהרמ"ל סי' ב' כ' השואל כד' רבינו ע"ש]:

(ב) הגר"ל בתשובת שב"י הקשה על מימרא דשמואל מהא דנמצא בפרוזדור ותי' דמיירי דלא הרגישה וחיישי' אולי ארגישה כו'. וראיה מהא דדנ"ז ב' רוב ימיו בהרגשה יש לדחות דאינו אלא מדרבנן וכמ"ש הרשב"ץ ועוד דהתם יש רובא. וקושייתו לכאורה יש לתרץ דמיירי שראתה בעת מ"ר או על ידי עד. אך אאל"כ. וד' הרשב"ץ צ"ע דלכאורה משמע דהוי דאורייתא:

(ג) ואף שמתוס' סד"ה הרואה כתם דמדמי רוב ימי' טמאים להא דזמן רחוק. ומזמן רחוק נ' שהוא מדרבנן אך יש לחלק דכאן הס' שקול משא"כ ברוב ימים בהרגשה וראיה לזה. ובזה י"ל פסקי הרמב"ם בפ"ד ובפ"ה מהא"ב:

(ד) ולפמ"ש התוס' התם בד"ה קתני יש ליישב ברווחא דמשנה דנמצא כו' איירי ברוב ימי' בהרגשה או תוך ספירת ז"נ כמ"ש החו"ד. ודמי להא דדם טוהר סותר בלידה בזוב לד' התוס' דל"ז ד"ה ד' הגורם כו' או מיירי בחרשת ושוטה (נרשם והוא שצע"ק לפמ"ש בסעי' א') והא דר"ה ד"ו י"ל דעל טומאת ודאי דרבנן שורפין וכ"כ הס"ט:

(ה) חוזר למ"ש הרמב"ם חזקת הדם כו' ופי' השב"י משום דאימור טעתה. אך מהסוגיא לא משמע כן. ומ"ש והלל כסבורה זהו רק לטהרות. ועוד טעם לחלק ומדחה ד' החו"ד רס"י ק"ץ:

(ו) וכ"ה בשו"ת ג"ש סי' ס"ז ומהרמ"ל סי' ב' דע"י עד ולא הרגישה הוי רק דרבנן וכ"כ הכו"פ ב' מהר"מ ואם כי רבינו בשו"ע והס"ט פי' ד' מהר"מ באופן אחר אבל הוא דחוק ובעיא דדי"ב לחייב חטאת כו' ק' גם לדבריהם דהא מיירי בקינוח וע"כ לל"ק פליגי אדשמואל. ולהא"ד ניחא דאשם תלוי שייך וכר"א כריתות כ"ה או איסור אשם תלוי קאמר [וכ"ה בתוס' כריתות י"ז ב' וע' נו"ב קמא סי' צ"ו]:

(ז) מסוגיא שבועות י"ח משמע דס"ל דלא כשמואל. ויבאר דהעיקר כמסקנת הס"ט ומדחה בתוקף ד' החו"ד סי' ק"ץ ססק"א:

(ח) ועפמ"ש בחי' מהר"י בן מיגש שם לק"מ. ומסיק דהרגשה ס' דדינא הוא ואימור טעתה להחמיר ל"א וזיבת דבר לח לא הוי הרגשה: