סימן צז

אי בעי' הרגשה מדאורייתא. ומהו הרגשה. ואי קיי"ל חזקת הדם שבא בהרגשה. ומהו הדין בבדיקת עד. (א) סיעת הרבה פוסקים דס"ל דבעי הרגשה. ומהרמ"ל בתשו' פי' דאפילו ברור שממנה יצא הדם ג"כ טהורה בלא הרגשה וגזה"כ. וכ"מ מאידך דשמואל דמ"ג א':

(ב) דעת רש"י דלר"א לא איירי שמואל בהרגשה. ומ"ש הס"ט בפי' דאינה גזה"כ רק מברר שהדם מגופה. דחוק בלשון רש"י. וגם ישאר כל הקושיא. אלא הפי' דל"א שמואל דבעי' הרגשה:

(ג) והא דבדקה קרקע עולם טהורה היינו משום דאין מחזיקים טומאה ממקום למקום משא"כ במ"ר וע"י עד:

(ד) ועפ"ז יש ליתן טוב טעם למה שפסקו כר"י מדיפתא דלר"א צריך למחוק בדברי שמואל. גם יבאר מה שהכריח להתוס' לפרש פירושם:

(ה) מהו הרגשה. הביא דברי תשו' פנ"י ויבאר דבריו דלא בעי הרגש כל הגוף רק זיבת ד"ל ביציאתה מהמקור נמי הוי הרגשה ויבאר פי' ד' מהרי"ו הובא פנ"י שם:

(ו) אבל השב"י ס"ל דזה לא הוי הרגשה רק פתיחת פה"מ כדרך שמרגישין במ"ר ויבאר דבריו. גם מוכח מד' דלהחמיר ל"א אימור ארגישה כו':

(ז) מהרמב"ם והרמב"ן ורי"ו משמע דבעי' הרגש הגוף וזהו פי' הפשוט של הרגשה ומהרש"ך ס"ל דזיבת ד"ל נמי מקרי הרגשה. וישוב ד' מקושי' הס"ט רס"י ק"ץ מהא דודאי לא ארגישה כו' די"ל דכיון דמ"ר מרובין תלי' ההרגשה בהו:

(ח) ומה שדחה הס"ט די"ל דהוי הרגשה לשניהם דומיא דפלי פלוי יש לחלק דהתם ממק"א באים משא"כ במ"ר. ומ"מ זהו דוחק. גם מהא דהדור מ"ר כו' מוכח כהשב"י דזיבת ד"ל לא מקרי הרגשה:

(ט) יבאר דעת רבינו בהמהדו"ב דס"ל כהפנ"י ולא תקשי עליהם מהא דהדור כו' דשם אינה מרגשת הזיבה מהמקור (ולפמש"ש דא"א שלא יזדעזע הגוף קצת אפשר דגם השב"י יודה בזה):

(י) ולפ"ז קשה על הרמב"ם דס"ל חזקת הדם שבא בהרגשה. א"כ אי מרגשת לחלוחי' בעומק קרוב הדבר שהרגישה ממש וא"כ מאי קאמר אלא לאו דלא ארגשה כו' ועכצ"ל דהרגשה הוא כמ"ש הש"י או דל"א חזקת הדם כו'. וי"ל דהגמ' עדיפא משני ולעולם בעומדת טמאה אף דלא ארגשה דחזקת הדם כו':

(יא) מיהו לשיטת המ"ה דה"ה אי לא ארגישה י"ל דטועה א"כ במרגשת זד"ל בעומק יש להחמיר ולומר דהרגישה פתיחת המקור רק דטעתה וצ"ע. ומ"ש הנו"ב דהרגשת ביהח"צ מקרי הרגשה וראייתו מבבשרה יש לדחות:

(יב) ואף שאדמו"ר בקו"א דסס"י קפ"ג כ' ג"כ כמ"ש הנו"ב מ"מ חזר בו אח"כ וכמ"ש בהג"ה שם: