סימן ע

בדין שרץ שנתפרר וא"א לבררו. השיב (א) דעת או"ה ומשמעות המרדכי דחתיכת שרץ חמיר מחצי שיעור. ולכן דוקא בשרץ במשקה חוששין אולי יבלע משא"כ בשאר איסור בטל אף דאפשר לסננו (ומ"ש הגר"א דכעדשה מן השרץ חשוב ברי' לא משמע כן מכל הפוסקים) ודעת הרשב"א שגם בשאר איסורים הדין כן ובמאכל עב שא"א לסננו בטל:

(ב) אבל הטור כתב דכשא"א לסננו הכל אסור. ורש"ל מחמיר יותר דגם בשאר איסורים הדין כן (נרשם והוא לעיין חי' רבינו מס' שבת דקמ"ג ב' ד"ה חלות) וקשה מהא דקיי"ל ברי' שנחתכה בטלה ותי' הנקוה"ך דחוק דהתם איירי במשקה:

(ג) ומ"ש הפר"ח דמיירי ברוטב עבה קשה מהא דקום בחמאה ותי' הט"ז דחוק. עכ"פ גם לדבריהם כשא"א כלל להכיר האיסור בטל:

(ד) ולהרמב"ם דאוסר הקום היינו כמ"ש הב"י מפני שהקום ניכר. ומ"ש אדמו"ר בסוף השו"ת דיבש בלח אין בטל אף אם אינו ניכר הוא חומרא גדולה (ועפ"ז אפשר להתיר הקרי"ט שלאחר שחתכוהו נודע שיש מין תולעים דקים מאד ולא נבדק מתולעים אלו):

(ה) מרפ"ב דכלאים ופ"ק דסוכה יש להוכיח דאיסור מתבטל ברוב אף שע"י טורח אפשר לבררו ואף באיסורי מאכל אם א"א לברור כולו י"ל דבטל:

(ו) עוד ראיה מהא דפסחים מ"ד בטלי להו תבלין ברובא. ואף לפירש"י עכצ"ל דבתוכה יש שום ואפשר לברר קצת כדמשמע ממשנה ספ"ו דנדרים ר"י מתיר כו':

(ז) וראיה דהשום הוא בעין מהא דלוקה אבכא"פ ומדחה ד' החו"ד שמדמה כעדשה לכזית בכא"פ:

(ח) עוד ראיה לזה ממשנה פ"ד דתרומות מ"ח. אף להרמב"ם דפוסק כר"ע. גם אינו ענין לדין אשה הדרא לקביעותא. ועוד ראיה מד' הפוסקים לזה ומסיק דלפ"ז יש להקל בדין המבואר בסי' תס"ו ס"ד באו"ח. לאפותו קודה"פ: