סימן סז

ע"ד מוהל הבוריקיש אשר צלילתו נעשה ע"י דם שמערבין בו תרי ממאה וגם אפר והגם מאסף אליו כל הפסולת ונשאר בפ"ע. השיב (א) מ"ש הרמ"א סס"י קל"ד להתיר המלח שנותנין בו דם ללבנו משום דהוי לפגם. אם שסברתו נכונה ודלא כהפר"ח בסס"י ק"ה מ"מ מד' התוס' ושא"פ מקורי דין זה משמע דההיתר משום שנשרף ולא נשאר כדי נ"ט:

(ב) גם מ"ש הפר"ח דהמתירים ס"ל דמעמיד בטל ד' דחוים מד' הרא"ש פב"ת דע"ז סי' ל'. ועפ"ז י"ל דגם הרשב"א שהובא בב"י סס"י קל"ד יודה בנ"ד:

(ג) והנה בנ"ד יש להקל מטעם שלא נרגש טעם הדם. ואף שנולד טעם חדש ובכה"ג בעי' ס' לפמ"ש הכו"פ בסי' ק"ג בפי' ד' הרמ"א. אך י"ל כמ"ש הפר"ח שם. וטעם חדש הנולד מאו"ה י"ל דמקרי זוז"ג ושרי:

(ד) וממשו של הדם בטל ברוב וראיה לזה מד' הפוסקים גבי נטל"פ קצת אע"פ שבעצמו משובח בטל ברוב:

(ה) עוד טעם להקל דהדם מתמצה עם הפסולת. ואף דל"פ רבנן וכמ"ש הפוסקים בזה לענין אם סילק האיסור מ"מ בצירוף מ"ש בס"ד יש להקל (נרשם והוא לעי' בט"ז סי' צ"ח ס"ק ז') ולמ"ד חנ"נ בשאר איסורים יש לצדד דאי היה לפגם ולאחר הסינון שמשביח אז נתמעט הדם:

(ו) עוד טעם להיתר ע"פ ס' הרר"י לענין דבש שכל ד' הנופל לתוכו נהפך להיתר והא"ר בא"ח סי' רי"ו פסק כוותי'. וקושית המג"א שם י"ל בטוב דבנידון הרר"י הוי זוז"ג וכמ"כ בנ"ד ודינו דהמ"מ פ"ג מהמ"א שאני. ואף שמד' תשו' הר"ן הובא ב"י סס"י קכ"ג משמע דאם יש תערובות ממש א"א להתיר מטעם זוז"ג. יש לחלק דכיון שנהפך למהות אחר לא הוי רק גורם. עוד יש לחזק ס' הרר"י עפמש"ל בס"ה. עכ"פ צד להקל מיהו הוי. ויבאר עוד שעפ"ז יש להקל בבהמה שנתפטמה באיסור: