סימן סו

שלשים אווזים נמלחו על ג' דפים מפורדים ואחר שנגמר תיקונן והתיכו את השומן נמצא בחתיכת דק אחת בועא באופן דהוי ס' טריפה. והנה מחצית השומן ערבו ברוב שומן בהמה. הקורקבנים נמלחו מפורדים וכבר נאכל א' מהם. הראשים נמלחו כולם כא'. הרגליים הופשטו עורם. השיב (א) ע"ד השומן שנתערב לכאורה אפשר לסמוך דל"א חנ"נ בלח בלח. אף שנתערב בשא"מ כמש"ל באות ו'. אך הא הכו"פ כ' בסי' ק"ד ס"ב דכיון דנקרש תו לא הוי לח בלח. אך הפר"ח חולק ע"ז. עוד טעם לאיסור עפ"ד הרש"ל דדרך בישול חמיר. אך הרמ"א והפר"ח חולקים ע"ז:

(ב) והנה הרא"ה עם דס"ל דשאר איסורין חמירי לענין נ"נ מ"מ ס"ל דבלח בלח ל"א חנ"נ ומד' הרמב"ם והא"ז משמע דאף ברותח דינא הכי וד' הכו"פ בסי' ק"ו ס"ג הם נגד הרשב"א והאגור. ומ"ש היש"ש להחמיר כר"ת ור"י. הלא הרי"ף והרמב"ם ס"ל דאף בבב"ח מותר:

(ג) ומ"ש הכו"פ ונו"ב דכיון שנקרש אף שניתך אח"כ הו"ל כיבש בלח. אין נ' כן מכל הפוסקים. וראיה מהמשנה רפ"ג דטהרות אף לפי' הר"ש שם:

(ד) והנה לפ"ז ק' מ"ט דהרא"ש דאוסר. ומ"ש הכו"פ והפר"ח צ"ע דהא בלח בלח ל"א אפשר לסוחטו כו' וכן חנ"נ לדעת הרבה פוסקים. וי"ל בשני אופנים. הא' דחיישי' דלא נתערב יפה ונאסר מקצת השומן ולערבו אסור דאין מבטלין איסור לכתחלה. אך מד' השו"ע בסי' צ"ב משמע דלא נק' מבטל איסור בכה"נ [נרשם והוא שצע"ק מהא דסי' פ"ד סי"ג ויש לחלק]:

(ה) ועוי"ל לטעם הא' שבתוי"ו דבלח בלח אין בליעה. א"כ ביבש בלח דיש בליעה אמרי' חנ"נ. אך מד' הרשב"א משמע דג"ז נק' לח בלח:

(ו) אך בנ"ד הוי ודאי לח בלח לכ"ע ויש לסמוך אהמתירים בהפס"ג כפסק רמ"א בסי' צ"ב. ולרווחא יתיכום עוד הפעם ואין בזה משום מבטל איסור לכ"ע [נרשם והוא שצע"ק וע"ל ס"א]:

(ז) בשר האווזות מה שהוא חר"ל אינו בטל ומה שאינו חר"ל בטל ול"ח להא דהט"ז סי' ק"י סק"ה שהאחרונים חלקו עליו. ודינו דהפמ"א ח"א סי' ק"ה שאני:

(ח) יכריע כהכו"פ והחו"ד בחהר"ל שנאכל א' מהם דכיון שצריך לדון על הכלי שבשלו בה אין להתיר לאכול ב' ב'. אמנם בנאבד ונשאר פליטתו. מ"מ נק' נאבד. ואם נאסר א' מהם בודאי ג"כ דמי לנאבד:

(ט) אמנם בנ"ד שהיה רק ס' טריפה והכלי מותר לד' הרבה פוסקים י"ל דגם הכו"פ והחו"ד יודו דמותר לאכלן ב' ב' בצירוף כמה סניפין. ויצדד כיון דהקורקבנים נשתהו כמה שבועות שוב לא הוי ר"ל ויש לאוכלן ב' ב'. ויבאר דהשניים מותר לבשלן ביחד: