סימן סג

לענין דרני הנמצאים בכבד וא"א לבררם. (א) תמורה דל"א מלא תרווד רימה כו'. ומ"ש התם דביצה כגופא דמי' ל"ק מב"ק מ"ז דקא אמרי' פירשא בעלמא הוא שהתוס' שם ובחולין ישבו זאת. דלהר"ן דפליג צ"ל דרק מדרבנן אסירא:

(ב) וקשה אמאי אסרי' דרני בספא"ט דהא מבואר בבכורות ז' דבפירשא ליכא משום היוצא מהטמא. וא"כ כש"כ דליכא איסור אמ"ה כמ"ש בחולין ס"ט א' ודלא כמ"ש הכו"פ:

(ג) אך הנה גבי שלי' מבואר ג"כ בחולין קי"ג ע"ב דמקרי פירשא ואעפ"כ משמע בגמ' שם דע"ז דיש בה דין אמ"ה וא"כ ע"כ כוונתם דאינו כבשר. אבל אינו פרש גמור וכמ"כ י"ל בדרני. אך מ"מ הא שליא בטילה ברובא. וא"כ בנ"ד אם א"א לבררם בטילי ול"ד לנמלים דהתורה אסרתם בהדיא והוי כג"ה:

(ד) אך הנה הא ביצה נק' ג"כ פירשא וע"כ פי' דהיינו דבר הנפרש מגופא וכמ"כ פירשא דהכא. וכמ"כ צ"ל למאן דאוסר טעם הזבוב [נרשם והוא לעיל ססע"ג וע"ל סס"ה וצע"ק]:

(ה) ולמכור לב"נ י"ל דשרי דיצאו מאמ"ה במיתתם ול"ד לאמ"ה דלא נשתנה. והא דאסירי לישראל שאני אמ"ה זה משאר אמ"ה ולהירושלמי פ"ז דתרומות ניחא דמשמע דהאיסור הוא משום דהוי כמין שקץ. אך מהתוס' משמע דש"ס דילן פליג. ולדבריהם י"ל דהאיסור משום דלא מהני להו שחיטה ושרי לב"נ:

(ו) דוגמא לזה מ"ש הרמב"ם פ"ה מהמ"א סוף הי"א. וגם דין דה"ו שם דע"כ אינו אסור לב"נ משום דנלמד מפסוק שנאמר לישראל. וכמ"כ דרני כיון דאיסורים משום דלא מהניא להו שחיטה לא שייך זה לב"נ:

(ז) אך בת' אדמו"ר סי' ט"ו מצדד לאיסור משום דדמי לחותך בשר חי מגופה:

(ח) ויש לחלק כנ"ל ס"ה דבמיתת הבהמה לא נשתנה האבר. ואף שיש ליישב דבריו מ"מ אינו מוכרח די"ל דחיותם גורם להם איסור אמ"ה ולהכי שאני משאר שרצים וא"כ במיתתם נסתלק האיסור:

(ט) וראיה מהרשב"א והר"ן בדין אבר היוצא מהעובר. דאע"ג דהעובר אין לו דין חי מ"מ האבר מקרי אמ"ה ובמיתת העובר פקע איסורו ודלא כפמ"ג:

(י) אך אין להעמיד יסוד ע"ז ולא להכריע: