סימן נו

ח' אווזות שקרוב הדבר ששהו ג"י בל"מ. רק בתוך ג"י לאחר שחרכו אותם שפשפום כמה פעמים בשלג בחוזק בעודם חמים עד שנטפו מהם מים. והתירם הרב וערבו השומן. בשומן מכ"ט אווזות והתיכום יחד. וקצת נשאר שלא נתערב. והבשר נתערב בי"ג אווזות. השיב שיש מקום לחומרת הגאונים מהא דשובר מפרקתה כו'. לדעת המ"ב מהני הדחה מועטת אף בלא ניקר כו'. והשפשוף דנ"ד י"ל דלא גרע מהדחה מועטת. ואף שעדיין לא נפתחו הרי המ"י והנו"ב הקילו בזה. גם יש לצדד מחמת שהיו חמים. וכמ"ש החו"ד סי' ס"ט סק"ב. ויש לסמוך ע"י שרי' בפושרין דוקא. והנה בנ"ד לא שרו אותם בפושרים ובלא"ה השומן שבפנים לא הגיעו המים להם כלל. אך יש לסמוך אמה שנתבטלו ברוב קודם ההיתוך כהכרעת רמ"א סס"י כ"ט. ואין כאן מבטל איסור כו' דהא נעשה ע"פ הוראת חכם ועוד צדדים. ובצירוף ד' השבו"י סי' נ"ח. וקושית הפמ"ג עליו יש ליישב. ועוד יש לצרף דעת הש"ל דאין מחזיקים בהם דם. והשומן שלא נתערב עדיין יש לעשות כמ"ש החו"ד סי' ס"ט סקמ"ו. או לבטלו בס' כדעת רע"ק ז"ל. והבשר שלהם שנתערב ברוב יש להקל ע"י בישול מקצתו לצד אחד. ובתשו' בקצרה יבאר עוד בהא שיש הכחשה אם היה ג"י ושאין ס' מוציא מידי ודאי גם בזה: