סימן נה

בדבר האווזא שנשחטה כד"ת ושהתה למות והלכה מעל"ע ומתה מהיכן לחשוב הג"י לענין מליחה. השיב:

(א) מהרשב"א בחולין ל"ב כמאן דמנח בדיקולא כו' משמע דכמתה חשיבא. והא דגיטין פמש"א והרמב"ם ספ"א מהט"מ דס"ל דחשוב חי י"ל דזהו דוקא באדם:

(ב) מחולין דקי"ז ישראל ששחטה בהמה טמאה לנכרי חייב משום אמ"ה עד שיתיז את ראשה כו' וא"כ ה"ה לנ"ד חשיב חי כ"ז שמפרכס:

(ג) וי"ל דבהמה טהורה שאני וכמ"ש בתוס' חולין דפ"ד ד"ה בעי':

(ד) אך מצד הסברא רחוק לחלק. ומסיק להקל. דאף הסוברים דכמתה הוי הוא משום גזה"כ: