סימן לו

בדין שלופריק אם יש היתר שלא לקולפו. כי יש לחוש שיזיע דם. השיב (א) מגמרא משמע דא"צ בדיקה מדעריב ליה בהדי חזותא (ולהרמב"ם א"צ בדיקה) וכ"מ מבה"ג וכ"מ מדין סר"ת:

(ב) ראיה דכ"מ שאמ' בגמ' כשירה היינו בלא בדיקה. מהא דסרכא כסדרן אף לד' המצריכים שם בדיקה. וביאור תוס' דמ"ז א' שהוא דלא כסה"ת סי' ח':

(ג) וכ"מ עוד מד' הסה"ת והחולקים עליו במחט בריאה. ומד' הרא"ש גבי אטום. ומתוס' דמ"ז ומהב"י סי' ל"ו ובש"ך שם ס"ק כ"ג. ויחזק דבריו דבחזותא א"צ שום בדיקה:

(ד) ודלא כהשמ"ח סי' ל"ח סי"ב וא"כ ה"ה גבי גילדי והא דמחט בבה"כ שאני דהבדיקה נכלל במ"ש מצ"א כשירה:

(ה) מד' הטור שסיים והיא שלימה משמע שצריך בדיקה. אך מהפר"ח מוכח דא"צ לא קילוף ולא בדיקה והשמ"ח דמצריך קליפה ונפיחה ע"כ מדמי לה לבשר בלוי ואין הנידון דומה כו' וכמו דלא חששו גבי בועות (וע"ל סי' כ"ח):

(ו) אך בע"י הצריך קליפה ולד' כ"ה דעת הפר"ח והסכימו עמו הבל"י והלח"פ. אך לדבריהם יש לחלק בין קליפות לווארצלין:

(ז) ואף אם באנו לצאת י"ח דברי הטור י"ל דרך נפיחה בעי' בעוד שהגלד עליו וכמו להרמב"ם בסר"ת וריאה הסרוכה לדופן:

(ח) ומכש"כ בנ"ד שהוא קרום זר על הריאה בוודאי א"צ קילוף. ולכן אם אירע שקלפוהו ומזיע ט"ד י"ל דנתקלקל ע"י הקילוף: