סימן לא

הריאה שהיה עליה כמו צלקת ועליה כמו דלדול קטן. ונקבו אותה ומצאו בה הרבה מוגלא. ונחלקו השו"ב בזה י"א שהוא ווארציל. וי"א שהוא בועא. והכשירוה בהפ"מ. השיב:

(א) סיוע להשמ"ח דבסר"ת היוצא מהבועא יש להקל בהפ"מ אפילו אם רק אזלא ע"י קילוף הנהוג [נרשם. והוא שבמהדו"ק כתב וז"ל הן אמת שיש לדון דכ"ז בעוברת ע"י מיעוך משא"כ ע"י קילוף הנהוג עכשיו אף שהוא בנחת כו' אלא דאין להחמיר כ"כ בדין תר"ל יותר מבמיעוך הסרכות עצמן דיציבא בארעא כו'. ומסתמא היה ענין נקלף שכתב מע"ל כפי מה שנוהגין עכשיו בענין הסרת הסרכות שהוא ע"ד מיעוך שבשו"ע עכ"ל רבינו שם. ולא העתקתי בפנים כי אח"כ סידר רבינו התשובה באופן אחר וחסר שם הג"ה זו]. ואם לא היה מיעוך אין להקל. טנרא לא הוי דהא היה בה מוגלא. אך כיון שנתלבנה למראה ריאה יש להקל:

(ב) ועוד דדלדול קיל מסר"ת ולא הוי רק ריעותא כ"ד:

(ג) ואף לדעת השו"ב שהיה גליד ווארציל. יש לצדד שלא אכלו טרפה ח"ו. דהנה מ"ש בגמ' דגילדי גילדי כשרה משמע בלא בדיקה [וע"ל סי' ל"ג] וקשה הא גליד הוא מכה שעל העור ושמא ניקב:

(ד) ומשמע דלא בעי קליפה לראות אם הריאה שלימה. ודלא כמ"ש הפר"ת סס"י ל"ח. ועוד דליחוש שמא הבריא. וד' התב"ש סי' ל"ג סקי"ג אינם מוכרחים ועוד דאם הבדיקה חיובית לא מהני ובשר בלוי שאני:

(ה) אלא ע"כ דרבא אשמעי' דריאה שאני שטבעה שיהיה בה גרב בלא נקב וכ"מ בד"מ סי' ל"ח וכן י"ל בד' הטור כאן:

(ו) אך י"ל דוקא גלידי אבל ווארציל המושרש בריאה שאני. והקליפה חיובית וכמ"ש הב"א בשו"ת שבס"ס סי' כ"ח:

(ז) ועוד בנ"ד שהיה בה מוגלא ועכ"פ מורסא הוי א"כ הוי תר"ל גמורה ודומי' דאם אין שם מכה כו'. אך מד' המ"כ שבד"מ גרב על טנרי מספקא לי' וס' תר"ל יש להקל כמ"ש הלבוש וה"ה למורסא:

(ח) יבאר שבדין התר"ל יש ב' דעות ומינה דבנ"ד אין להקל: