סימן ה

בדין שו"ב שיצתה טריפה מת"י. ושייכה להא דסי' א':

(א) למהרי"ו היינו דוקא היכא דיש לו חמוד ממון וכדפרש"י בפז"ב אבל בלא"ה דיינינן לי' כשוגג:

(ב) והא דטבח בפרק ג"ה תי' בת' שא"י סי' כ"ב דאיירי במוכר לאחרים [וע"ל סי' א']:

(ג) אך לפירוש הרא"מ והריב"ל בהרשב"א מוכח דאף בשוחט לאחרים דיינינן לי' כפושע (אא"כ נראה קרוב לשוגג) ולהראב"ד והר"ן סגי בקד"ח. ולהג"א בשם ראבי"ה צריך הכרזה והעברה. ושיש להשוות דעת הפוסקים:

(ד) ולדעת הרשב"א ומהרימ"ט אין שום תקנה לפושע אפי' ע"י מכשול רק תשובה דפז"ב. ולהפר"ח אם דואג ומתאנח סגי בקד"ח אפי' לפושע דרך קלות. ושאדמו"ר ז"ל הכריע ביניהם. וע"ד קושי' הר"ן סנהדרין כ"ה מהא דמוכר תרומה לשם חולין דמהני קבד"ח להריב"ל היינו משום דהוי דרבנן. ולהפר"ח גם שם ל"מ קבד"ח:

(ה) לתי' הרמב"ן והר"ד שם בר"ן אם הוא ממונה לרבים אף שאין שם חי"מ ובפ"א ג"כ צריך תשובה דפז"ב. ויבאר דבריהם שאין כן ד' כל הפוסקים:

(ו) ביאור ד' הט"ז והרש"ל ביו"ד סי' קי"ט סקט"ז: