סימן ג

שו"ב מוחזק לי"ש שהעידו עליו בעלי מחלקותו שהוציא ב' טריפות מת"י והוא מכחישם ושחט בלא קבלת ד"ח. ויש בזה הפ"מ [וע"ל סי' ד'] השיב (א) מד' השא"י סי' כ"ב מבואר דכשר בלא קד"ח ול"ד להא דהג"א רפג"ה דהתם מיירי שמוכר בשר לאחרים. ודלא כפר"ח סי' קמ"ט סקל"א:

(ב) מתשו' הרשב"א מוכח דאף בשוחט לאחרים ובפ"א מ"מ דיינינן לי' כפושע וכ"ד הצ"צ. והעה"ג ס"ל כשא"י הנ"ל:

(ג) יבאר דפושע זה אינו רק פסול דרבנן וכשיש ס' אולי היה שוגג מוקמי' לי' אחזקתו. והרשב"א מיירי בקרוב לפושע. ויבאר דבנידון דהשא"י כ"ע מודי כיון שהיה מוחזק לי"ש:

(ד) וא"כ בנ"ד שמוחזק לי"ש. עכ"פ דיעבד שחיטתו כשירה. וראי' מהרא"מ:

(ה) עוד ראי' מחש"ו חולין פ"ו א' דאם רוב מעשיו מתוקנים אין לחוש לד' רש"י בתוספות שם:

(ו) והא דאמרינן דאם יצא טריפה מת"י ג"פ שחיטתו אח"כ אסורה לד"ה. היינו משום דדיינינן לי' למזיד ול"מ רובא:

(ז) ועפ"ז ניחא מה שהצריכו דוקא ג"פ. [וע"ל ס"ג סע"ה]:

(ח) וא"כ הא דמבואר ברשב"א ובהגה"א דבפ"א אסור י"ל דהיינו לכתחלה. או דיעבד מן התקנה. עכ"פ בנ"ד דמוחזק לי"ש אין לאסור בדיעבד: