סימן ה

בעזר"ה כ"ב סיון תר"א. ע"ד האשה שזה כמו ב' שנים, דהיינו בחודש אייר תקצ"ט, הרגישה שופעת דם בשעת תשמיש, ובבוקר מצאה הרבה דם כמראה הפחמי' על הכתונת שלה. ובחודש סיון טבלה ושימשה וחזרה והרגישה בשע"ת, וגם אח"ז הרגישה פיה מלא דם (ע' ש"ע רבינו ז"ל סי' קפ"ז סק"י דאפי' מרגשת פתיח' המקור לא הוי רמ"ת כו' דאפשר שהוא הרגשת שמש ונדמה לה שהוא פתיחת המקור כו', לפי שאשה בחז"ט עומדת ואין מוציאין אותה מחזקתה אא"כ דם לפניך כו'. אך היינו דוקא פתיחת המקור לחוד, דתלי' לומר שהרגשת שמש היא, משא"כ הרגשת ראיית ושפיעת דם, שפיר הוי רמ"ת. ע' ש"ע סק"ב דרמ"ת היינו ראיית הרגשה שהרגישה בדם כו'. ועוד שגם תכף אח"ת הרגישה שפיה מלא דם ושוב לא שייך לומר הרגשת שמש. אלא שבזה י"ל אולי הוא הרגשת פליטת ש"ז וצ"ע). והביאו אור הנר וראה דם שותת מאמתו, ובפי האמה הי' כמו פירור דם קרוש, ונטל הפירור התחיל הדם לקלח מאמתו, והי' הדם קרוב לרביעית. ואח"כ, עד חנוכה תר"א, שימשה כדרכה ולא ראתה כלום (וגם הוא לא ראה בינתיים דם יוצא ממ"ר ולא זולת זה. וגם לא מצא דם בכותנתו בכל משך יותר משנה ומחצה), רק שלפרקים רחוקים נזדמן לה במשך זמן הנ"ל שמצאה והרגישה דם בשע"ת. ובכל משך הנ"ל הי' ערך יותר מה' פעמים, אך לפ"ד האשה לא היו ג"פ רצופים, וגם שלא הי' שם מורה לשאול אצלו. ובחורף תר"א קודם חנוכה טבלה והרגישה דם בשע"ת, וזה הי' חוץ לעירינו. ואח"ז בחנוכה טבלה ושימשה והרגישה ג"כ דם בשע"ת, וגם הבעל קינח תכף בכתונת שלו ומצא דם בבוקר על כותנתו הרבה יותר מכגריס. ואחר תשמיש בכמו מינוט א' הרגיש שיצא ממנו דבר מה, וחזר וקינח במקום אחר מהכתונת, ובבוקר מצא דם גם על מקום האחר מהכתונת שקינח בו פ"ב. ובאתה האשה הנ"ל אז לשאול לפני, והיא לא ידעה שיש איסור לרמ"ת לשמש אפי' ראתה ג"פ ויותר - אלא שבאה לשאול כדי לטהר לה הדם שלדעתה הי' ראוי לתלות בבעל. אמנם לא הי' אפשר לתלות בבעל לענ"ד וכפי משי"ת, ולא טיהרתי לה הדם. ומפני שעדיין לא היתה מוחזקת ברמ"ת ג"פ, ע"כ התרתי לה עוד הפעם לטבול אחר ספירת ז"נ ולשמש, והדבר הי' גם ע"פ ישוב הדעת עם כ' מו"ר הרב שי', הן בטומאת הדם והן בהיתר התשמיש אחר ספירת ז"נ וטבילה: