סימן ב

יום ה' ער"ח אייר תקצ"זיין בא השו"ב דפ"ק לפני עם שאלה בריאה שאונא או"ע נתפצלה בעובי, דהיינו שנחלק ממנה קצת והותחל הפיצול מהחוד של אונא הנ"ל, והי' לו שרש א' כע"א עם האונא דהיינו שהתחיל להתפצל אחר רוחב אצבע ויותר. עוד הי' שם ריעותא שהפיצול הי' עגול ותחתיתו כעין חריץ, והי' אפשר לומר שהוא תואר ורד, גם הי' מונח בכיס:

והנה לפי הנראה להחמיר בדין זה. כי אם נידון אותו כורדא בכיס, הוי יתיר ורדא בימין וטרפה. ואם נידון אותו כפיצול, הוא פיצול מקמא וטרפה, כמ"ש רמ"א בשם מ"כ:

אמנם גם אם היינו דנין אותו כפיצול הי' אפשר להכשיר בהפ"מ. עי' ל"ח סעי' עו דאינו מטריף אלא בי"מ, ר"ל פיצול הסמוך לורדא, ולא פיצול הסמוך ממש לחוד. וגם י"א שפיצול מקמא אינו טרפה אלא להאומרים י"מ ט', ע' ש"ך ב' מח"ב, ותוי"ק סק"ג, וגם הפמ"ג ס"ל דאם מושרש היטב כשר. וגם י"א (ש"ך ופר"ח לפי משמעות הת"ש סקכ"ו) דפיצול מקמא כשנופל ממילא בגומא כשרה, וכ"ה בחג"ש. עכ"פ אם הוא מושרש ונופל בגומא כשר. אלא דכאן לא מיקרי פיצול אלא נתפצלה האונא בעובי, וכ"פ להדיא בלב"ש סכ"ב בסי' לה דפיצול היינו כשמתחיל בגוף הריאה ולא משיפולי. וכ"ש בנ"ד שיש לו שרש כע"א עם האונא:

ומעתה אין לחוש ליתיר ורדא, דמאחר דיש לו שרש אחד כע"א עם האונא דינו כאונא, שהרי אפי' ביתיר ורדא אם יש להם שרש א' כע"א דינם כאחד, וכ"ש כאן דדינו כאונא ולא כדין ורדא. ומעתה אין להחמיר גם מצד הכיס, כי הוא אונא בכיס. נוסף לזה שהכיס לא הי' כמו כיס ורדא. ועוד דא"א לומר שהוא ורדא, מאחר שאינו מגוואי כמו הורדא, רק הוא סמיך לשיפולי:

כ"ז עפ"י משא ומתן עם אדמו"ר שי', והסכים בהיתר: