סימן כד

ספק בכור שגוי צרם אזנו ונתכוין להתיר - ע' מהרא"י בפסקיו ססי' קס"ט דאסר אפי' בבכור שיש בו כמה ספיקות ע"ש רסי' קס"ז וע"ש דלאו דוקא בצווי לגוי החמיר דודאי נתכוין להתיר שהרי כ' שם דהוי כאלו לדעתו כו' ור"ל דמוכח מפרש"י וגמ' דצווי דומה לנתכוין ולכן אין להקל אפי' בס' בכור, וא"כ כ"ש בנ"ד דנתכוין להתיר מפורש איסורו במשנה. והי' להביא ראי' קצת להקל ממ"ש בהג"א פ' הפועלי' ובתוס' ופסקי תו' שם דבסירוס אינו אסור כשהי' עושה ממילא וכ"ד הגמי"י עבב"י אה"ע סי' ה', וא"כ הא דבבכור אסור כה"ג (כמ"ש במשנה ראו שהתירו כו') היינו מחומר' קדשים ובס' בכור אפשר דאין להחמיר רק כבסירוס, מ"מ ממהרא"י דהיכא דמדינא אסור עשיית מום כה"ג בודאי בכור א"כ גם בס' בכור הדין כן ע"ש, ועבל"י שי"ג שכ' ב' תשו' ש"י ג"כ כמה שכתבתי. והבל"י לא חלק עליו שם רק משום דאין ברור שהי' כו' ומסתמא אין ברור שהרועה נתכוין להתיר רק נ' שעשה כן בכוונה, וכיון דמידי ס' לא נפקא ל[כן] דעת הבל"י להקל בזה בס' בכור וכד' מהרא"י, אבל בנ"ד שנתכוין ודאי להתיר אין שום מקום להקל, וכ"מ להדיא ג"כ בט"ז סי' שי"ג סק"ה שכ' ושם בפסקי מהרא"י כ' דין זה בישראל שיש לו ס' בכור כו' ומשמע להדיא דגם בכה"ג דוקא בלא נתכוין להתירו כו':