סימן טז

אשה שיש לה וסת קבוע ואחר ספי' ז"נ ביום הז' בבדיקה שני' מצאה על העד שלאיים הזב ממנה תמיד וכשהסירה השלאיים מצאה תחתי' נקודה דומה קצת לאודם או לשחרות, ויש ספק שמא אינו אודם כלל והיא תולה שיכול להיות שהציפורן הי' בו צואה ע"כ מתערובות צואת הציפורן עם השלאיים נולדה מראה זו לכן ניכר מבחוץ יותר על העד:

(תשובה) הנה כשיש ספק אם הוא מראה אודם או לאו אפשר להקל לגמרי, דה"ל ס' דרבנן, דהא אף אם הוא אדום מסתמא אינו כמראה אדום הטמא מדאורייתא שאותו בוודאי לא יפול עלי' ספק שמא אינו אדום מכ"ש שאין לספק בשחור דאורייתא, וחזקת טומאה אין כאן לכל הדעות (עיי' נ"ב סי' נ"ז דכל שלא הפסיקה היא בחזקת טמאה ובז"נ הוא מחלוקת) כיון שגמרה ספי' הז"נ שהרי הי' לה בדיקה א' נקי' גם ביום הז' ויש ספורים לפנינו, מיהו מיראי הוראה אני לסמוך ע"ז, מאחר שאין אנו בקיאים במראות דמים, א"כ שמא יש לספק בדאוריי' לכן נ' להקל מטעם אחר, דבתשובת הג"מ ליב בשב יעקב סי' מ"א מבואר בט"ד המעורב בליחות לא אמרי' שחזקתו מן המקור רק ספק שקול הוא, והסכים לזה רבינו הגאון אדוני אבי מורי זקני ז"ל בקו"א סי' קפ"ג א"כ הכא כיון שנקודה זו נמצאה תחת השלאיים קרוב יותר שהי' מעורבת בשלאיים, וא"כ יש כאן ספק ב' שמא אינו מן המקור והוא ס"ס המתהפך ואשה בחזקת טהרה עומדת וגם יש לה וסת, ועיין ס"ט סי' ק"צ צידד להקל בטפה א' בלא הכי, ומיהו ע"ז אין להעמיד יסוד כמ"ש בתשוב' א' ושוב מצאתי קרוב לזה בנ"ב מ"ת סי' ק"א, ומיהו בנ"ד מצד השלאיים יש להקל כנ"ל ובפרט שהדם קלוש ביותר עד שקרוב יותר שאינו אדום ושחור רק מין אחר בשגם שיש קצת לתלות בצואת הציפורן שמתערב בשלאיים והיא חממתה בתנור ע"כ נדבקה ביותר, ואף אם אין זאת מ"מ יש לצדד מטעמי' דכתיבנא: