סימן טו

ע"ד הפארפאל, באשה שיוצאה מגופה ולחוץ כמין מעי. הנה דרכו רבים וכן שלמים בדבר זה, וכולם לא העלו להקל כ"א ביש לה וסת ושלא בשעת וסתה. אמנם באשה שאין לה וסת כלל נראה דאין להקל כ"כ. רק שבזה יש להקל גם באין לה וסת, שכתמים שמוצאה יש לטהר. גם להקל בדם שמוצאה בבדיקת העד ולטהרו. והדם שיוצא מגופה בקילוח, אם הוא יוצא בשעה שהחתיכה חוץ לגופה ג"כ יש לצדד ולהקל (מטעם שהוא בודאי שלא בהרגשה), אם הוא שעת הדחק שא"א לה ליטהר בע"א, אף אם ע"י שנטהר הכתמי', וגם הדם שמוצאה בבדיקת עד והדם שיוצא ממנה בעת שהחתיכה בפנים אין לטהר בשום צד:

וגם יש להקל לה שלא תצטרך בדיקה כלל, זולת בעת הפסק טהרה, וביום א' וז' מז' נקיים:

גם יש להורות לה כדין אשה שאין לה וסת שחוששת לעונה בינונית, אחת משלשים יום: