סימן יג

באשה מינקת שבדקה א"ע בעד הבדוק ומצאה עלי' דם פחות מכגריס רק שיש לה במה לתלות שהיד שבדקה א"ע בה מלאה שחין ואבעבועות רק שנעשה עליהם גלד, אם יכולה לתלות בהן שמחמת נגיעת העד בהיד יצא דם:

הנה במשנה ס"פ הרואה כתם שנינו מעשה באשה אחת שראתה כתם, ובאת לפני ר"ע אמר לה שמא מכה ביך, אמרה לו הי' וחיתה, א"ל שמא יכולה להתגלע ולהוציא א"ל הן וטהרה ר"ע ראה תלמידיו מסתכלים זב"ז א"ל מה הדבר קשה בעיניכם שלא אמרו חכמי' את הדבר להחמיר אלא להקל שנאמר ואשה כי תהי' זבה דם יהי' זובה בבשרה דם ולא כתם עכ"ל המשנה. מבואר מזה דדווקא בכתמי' ששומעין בהם להקל לפי שהם מדרבנן הוא שהקיל ר"ע לתלות במכה שיבשה ולא ברואה ממש, וא"כ בבדיקת העד הבדוק שהוא ג"כ דאורייתא י"ל דלא מקלינן בזה. ואעפ"י שלא הרגישה מ"מ י"ל דאמרינן ארגישה ולא אדעתא ומידי ס' דאורייתא לא נפיק, כמ"ש בש"ע של רבינו ז"ל ובס"ט. וכן משמע להדיא בתשו' ח"צ סי' ע"ו דבבדיקת עד לא תלינן במכה שיכולה להתגלע כו' ע"ש וכן איתא בסה"ת סי' צ"ב דפסק דאין תולין במכה שאיפשר להתגלע כו'. ובבדיקת עד פסק דאין תולין במכה אא"כ ידוע שהמכה מוציאה דם, וא"כ מבואר דאין תולין במכה שיבשה ויכולה להתגלע כנ"ל. אכן קשי' דהרב"י כתב בסי' ק"ץ והובא ברמ"א בהג"ה סעי' ל"ד דתלינן בעד בדבר דתלינן בכתם. וי"ל דהרב"י ורמ"א לשיטתייהו אזלי דפסקי בסי' קפ"ז כדעת הרשב"א דפליג אסה"ת וס"ל דתלינן במכה אפי' א"י אם מוציאה דם ומכש"כ הכא בבדיקת העד דרגליים לדבר מדלא ארגישה כו'. ועיי' מ"ש רבינו ז"ל סי' קפ"ז ס"ק כ"ג וז"ל ואין חילוק בין כתמי' לרואה שלא בשעת ווסתה לפי דעת רמ"א אלא בידוע שיש שם מכה כו' שהיא יכולה להתגלע כו' ע"ש. י"ל דהתם כוונתו ברואה ממש. ומ"ש ספיקא דאוריי' היינו משום שמא מהמכה הוא אבל בעד י"ל דלרמ"א תולין אפי' במכה שיכולה להתגלע כו'. ועי' עוד במ"ש רבינו שם סס"ק ל"ג דהט"ז והש"ך פליגי אב"י והרמ"א וס"ל דאין תולין בבדיקת עד במכה שאין יודע אם מוציאה דם. וצ"ע בט"ז סי' ק"ץ ס"ק כ"ג דלא משמע כן לכאורה מדתלה דאין כאן ס' דאוריי' כו'. ועיי' מזה בתשובת ש"י סי' ל"ו ובח"ד סי' ק"ץ שם. וא"כ לכאורה נראה להחמיר בניד"ז לחוש לדעת סה"ת וסייעתו ולהט"ז וש"ך. ומה דלכאורה יש לצדד הוא עפ"י מ"ש רבינו בסי' קפ"ז ס"ק כ"ג אא"כ בידוע שהי' שם דוחק וחיכוך במכה כגון ברואה מ"ת כו' ע"ש הרי דבכהאי גוונא תולין אפי' ברואה ממש במכה שיכולה להגלע, ובנ"ד נמי י"ל דחשיב דוחק וחיכוך שנדחק העד בין האצבעות וידה להכניסו בעומק כו'. וכש"כ דבנ"ד דאינה רואה ממש רק בדיקת העד, והגם ששם כ' כן לפי דעת רמ"א י"ל דהט"ז וש"ך נמי יודו בכה"ג ודמיא קצת למ"ש בט"ז סי' קפ"ז ססק"ו שרגילות כו' ע"ש:

עוד נ"ל לצדד דר"ע הקיל במכה שחייתה דפי' שנתרפאה אלא שיכולה להגלע כו', אבל בנ"ד המכות לא נתרפאו רק שיש עליהן גלד וקרימת עור ושפיר יש לחלק ביניהם דהתם כיוון שכבר חייתה לא שכיח כ"כ שיצא דם אא"כ ע"י חיכוך גדול שנסתר מה שחייתה, משא"כ כשלא נתרפאה עדיין בקל שיצא דם ע"י חיכוך מעט, ומ"מ למעשה לא מלאני לבי להקל אלא א"כ ע"י בחינה שתקנח העד בין אצבעותי' ותדחקנו רק בערך כפי שנדחק העד בין אצבעותי' כשהכניסתו בפנים ואם תמצא דם אז יש לטהרה וכה"ג אמרינן בנידה ד' נ"ח סוף ע"א תיזיל ותיתי כו':

קיצור. אם יש לתלות בבדיקת העד מחמת שהיד שבדקה בו מלאה שחין שנתנגב, הנה במשנה פ' הרואה כתם, במכה שאפשר להתגלע תלינן, אך היינו דווקא בכתמים דרבנן וכמ"ש במשנה שם שלא אמרו חכמים להחמיר, אבל בבדיקת העד דאוריי' ואף שלא הרגישה י"ל דכסבורה הרגשת עד הוא. אמנם בש"ע סי' ק"ץ סל"ד כ' דתולה גם בבדיקה בכל דבר שיכולה לתלות. אך י"ל דהב"י ורמ"א לטעמייהו אזלי דס"ל דגם בבדיקות תלינן במכה שלא ידעינן בבירור שמוציאה דם אבל לסה"ת וסייעתו דבבדיקות עד בעינן שידוע שמוציאה דם י"ל דלא תלינן. אמנם להט"ז ס"ק כ"ג וגם בש"ע של רבינו ז"ל סי' קפ"ז דע"י דוחק תלינן שיצאה דם והנה י"ל בנ"ד שע"י דוחק אצבעה בבדיקתה נתגלע ויצא דם ומ"מ לענין מעשה אין להקל כ"א שתנסה לדחוק אצבעה בכח כזה שע"י בדיקה ואם תוציא דם יש להקל לא זו"ז: