סימן ו

בהמות שנמצאו מרה שלהם גדולה מאד, וגם כיס השתן גדולה מאד ונפוחה עם מ"ר ומתים מחולי זה, והריאה שלהם נקייה, ובפ"מ ב' בל"י כ' שאסורים מחמת סכנתא וחמירא מאיסורא כו', ע"כ יורנו, אם להטריף אותם מצד הדין או רק למי שירא לנפשו:

הנה לכאורה יש מקום עיון בזה גם מצד הדין, מדכ' הב"י סס"י מ"ג דכ"מ שנשתנה הבשר חיישינן דשמא הוא נתמסמס, ועש"ע סס"י מ"ו מ"ש בבאה"ג ב' רש"ל, וא"כ בנד"ז שנתגדל כיס המרה ביותר ה"ז ודאי שינוי בעור כיס המרה, וכדרך כל אבר ובשר המתגדל ע"י כאב שודאי הוא ענין שינוי הבשר:

אמנם מ"מ נ' שכל שאנו רואים שאין שום שינוי בעור הכיס, שיהי' נראה הלקותא ושינוי בהעור, אע"פ שהוא גדול ביותר לא דייני' לי' כלל בחששא דנתמסמס. וממקומו הוא מוכרע ממש"ש הב"י בסס"י מ"ג, שהרי שם הי' הטחול נפוח מאד (באמצעיתו עד סומכי', כ"כ כנה"ג בהג' ב"י או' ט"ו, וכ"כ הב"ח וט"ז, ועפר"מ בט"ז שהב"ח פי' עד סומכי' בכלל), וא"כ ליחוש דהו"ל כמו נתמסמס כיון שיש שינוי בשר שנתגדל ביותר. אלא ע"כ צ"ל דכיון שאנו רואים בעינינו שאין שינוי בבשר ל"ח מחמת שנתגדל. אך הט"ז וש"פ מפרשים עד סומכי' ולא בכלל, ומכל מקום י"ל מדלא התנו דבסומכי' כה"ג ט' מצד הגידול, אף על פי שנשאר עובי ד"ז, י"ל דס"ל גם כן סברא זו:

וע' בסי' מ"ד גבי כוליא שהקטינה מחמת חולי דיותר מכענבה כ', ול"ח שמצד שינוי הבשר שהקטין הו"ל כעין נתמסמס א"כ כמ"כ בהגדיל ביותר:

ועי"ל דבאבר שיש בו בשר שייך לומר כשנתגדל ביותר הו"ל שינוי ולקותא, אבל כיס המרה שהוא רק עור ולא בשר הסברא נוטה דבקל מתגדל או מתכווץ מבלי שיהי' זה לקותא, וכמו עור האם שהולד מונח בו שבשעת העיבור מתגדל ביותר:

וכן י"ל בהשלחופית שמ"ר נקוין לתוכה מה שהיא גדולה ביותר אין לחוש. אך מ"ש שהיא נפוחה, אם הניפוח ניכר ממש בה יש לחוש מדינא לדעת התוס' וסיעת' דס"ל דט' בנקבה או ניטלה דהו"ל בכלל נקבו הדקין וא"כ ה"ה דנפוח או קלקול העור פוסל ג"כ כמו בדקין. הן אמת צע"ק איך הוא בכלל נקבו הדקין, הלא נקיבת הדקין באותו מקום ג"כ כשר דהיינו חלחולת שנקבה כו' וא"כ יציבא בארעא כו', ומצאתי ראי' זו בתוי"ק ב' הראב"ן סי' רנ"ז, אך מ"מ כל האחרונים מחמירים בזה זולת בש"ך יש איזה משמעות צד להקל. אך בנ"ד שיש עוד ריעות' גדולה מצד החולאת, ודאי אין להקל כלל בכה"ג עכ"פ. אמנם אם אין שום ניפוח (גישוויל) וקלקול בעור כיס השתן, רק מה שהיא גדולה לבד, בכה"ג אין לכאו' איסור מדינא, אף שמתים הבהמות ע"י חולי זה אין להוסיף על הטריפ'. אמנם בשבו"י ח"ג הובא בל"י סי' קט"ז החמיר כשיש עוד ריעות' אף שאינה מוטרפת בה, לומר דמצטרפת לריעות' זו שמתים מהחולי והו"ל תר"ל וט'. ובנד"ז גדלו' המרה אפשר דהוי ריעות' עכ"פ. כש"כ דבלא"ה חמירא סכנתא מאיסורא כמ"ש בפמ"ג סס"י נ"א, וכ"ה באריכו' ביש"ש שלהי ב"ק, ע"כ ראוי למחות בכל תוקף ועוז שלא יאכלו מהם כלל: