סימן ה

ניקב חצר הכבד וכבד סותמו וסריך וסביך מכל צד. צ"ע אי מהני סתימת הכבד כמו דמהני גבי מרה סתימת כבד, או נימא כיון דטריפות ניקב חצר הכבד הוא משום דסוף הכבד לינטל, לא מהני סתימתו, מאחר דמ"מ סוף הכבד לינטל. או די"ל דאויר גורם הנטילה, ואחר שנסתם שוב אין כאן אויר. ולכאו' יש להוכיח מש"ס פא"ט זהו פסול החוזר להכשירו, למעוטי כו', ולא מוקמי' למעוטי בכה"ג, ש"מ דבכה"ג מהני סתימה. עכ"ל השואל:

עש"ך סי' מ"א סקי"ד דאם עלה על הנקב קרום מחמת מכה או שאר קרום הוי סתימה, וכ' שכ"כ בת' ד' ריבות סי' קכ"ג שכשנסתם הנקב בשומן כשר. ואף דבעלמא קרום מחמת מכה אינו קרום, הכא כיון דטרפות דחצר הכבד אינו אלא משום דסוף הכבד לינטל, א"כ צריך לומר דרואין הקרום שעתיד להתפרק כאלו נתפרק, וגם רואין שעתיד הכבד לינטל, וכאלו ניטל, ותרי רואין לא אמרי' (ע' ת' מ"ב). כ"נ בד' הש"ך. ועכ"פ י"ל דסתימת הכבד עדיף מקרום שעלה מחמת מכה דאינו קרום, וסתימת הכבד במרה הוי קרום. ע' ט"ז סי' ל"ו סקי"ד, וש"ך סק"ו:

ומ"ש דכיון שעתיד הכבד לינטל לא יסתום, מי הגיד לנו שינטל הכבד, נימא דמאחר שנסתם נקב שבחצר הכבד שוב לא ינטל הכבד, דעיקר חשש ניקב חצר הכבד שינטל הכבד היינו מפני הרוח, עט"ז ססי' מ"א, וכיון שנסתם בשלימותו, וכ"ש בנ"ד שהנקב סותמו מכל צד, וגם אין לחוש שמא יתפרק הנקב, דסתימת הכבד סתימ' דמעיקרא היא שקודם שנעשה הנקב הי' הסתימה, שפיר מהני:

ע' פא"ט (מג.) לענין סתימת הכבד במרה, פרש"י דסתימה דמעיקרא היא, ור"ל בשעה שנעשה הנקב תיכף נעשה הסתימה, וכמ"ש הש"ך סי' ל"ו סק"ו והט"ז סקי"ד. משא"כ [הכא] הוי סתימה דסלקא לאחר זמן, שהרי קודם שנסבך או נסרך לא הי' סתום. וצ"ע בזה למעשה, דמאחר שיש מחלקים בניקב חצר הכבד, דמצד הסמוך לכבד דוקא טרפה, וכמ"ש בש"ך ב' דברי ריבות וכ"ה במהרי"ט, א"כ י"ל טפי דמאחר דהנקב סמוך לכבד, ונגד הכבד, שוב לא מהני. וע' בס' אהל יצחק סי' כח ס"ק יא דאפי' סותם הכבד טרפה, אך בתשו' בית יהודה מתיר בסתימת הכבד: