א

סימן שסא

הגהות מה שנמצאו מרבינו אדמו"ר מהרמ"מ נ"ע על השו"ת הנדפסי' בסוף השו"ע דרה"ק זי"ע בתשו' השייך ליו"ד סס"י ט"ו המתחלת. הנה בתשו' הרשב"א וש"ע כו' ושוב מצאתי כן בפרי תואר אלא דמ"ש שהוא ס' דאורייתא צע"ג. נ"ב:

וגם הפ"ת עצמו סק"ד כ' דהוי מלתא דרבנן כו' וצ"ע שסותר עצמו למ"ש סק"א:

בתשו' המתחלת פתח דברי כו' ואף כו' סי' של"ב. נ"ב:

ובש"ך ליו"ד רס"י ק"ץ ס"ג:

בתשו' המתחלת על אודות האמתלא שלא נתקבלה כו' בד"ה והנה ממ"ש רמ"א כו' אבל באמת י"ל דאף מהרא"י לא ס"ל כו' בנידון שלא כו'. נ"ב. ע' בתשו' נו"ב חא"ח סי' ל"ה מהדו"ק ד"ה ומה שנסתפק מעל':

שם בדיבור הנ"ל והנה מקור הדין כו' לא עת האסף פה. קודם ד"ה ועובדא דר"ת כו'. נ"ב ע' נ"ב אמ"מ נלע"ד דנתכוין למ"ש הק"נ פ"ה דגיטין ס"ק י"ט בשם התוספות דיבמות רפ"י דפירשו שם שתיקתו גורמת האיסור דכהודאה דמי אעפ"י שאינה הודאה גמורה ע"ש. ולפי"ז שפיר מצ"ל דמיירי בשהאשה מכחשת ואפ"ה אסר אביי משום דכהודאה דמיא וא"כ אין משם ראי' להתיר באומרת טמאה אני לך ועד אחד מסייע לה:

בתשו' שהשיב להמ"ץ דק' אמשטישלאוו המתחלת הנה בהשקפה ראשונה כו' הנה מעולם כו' אבל באמת אפשר דל"ד כלל להרעד"ש כו' ודמי לקאזמירז ופוזנא בס' מהר"מ. נ"ב. ע' בתשו' מהרי"ט חאה"ע סי' י"א שא"כ לא הוי ראוי לחסר האלף כו' ע"ש ובתוס' רפ"ב דע"ז (דכ"ב ע"ב) שאע"פ שלא נקרא האלף שנאמר ודגלו עלי אהבה מוכח דזה הוי שינוי רק דהתם יוצא משום דפי' קרא מעילתו ע"ש משא"כ בגמרא:

בתשו' המתחלת אודות האשה הנקראת בפ"כ כו' הרי בסיום דבריו * גבי כו' נ"ב ס"ק כ"ד: