א

סימן שנו

ישראל* קנה עז חולבת מן הנכרי והסיח לפ"ת שכבר ילדה זה כמה פעמים ועוד הסיח כן לפ"ת כמה שבועות קודם שמכרה לישראל זה ואז עדיין לא הי' רוצה למכרה ועוד הסיח זמן רב קודם בפני ישראל אחר וגם אותו ישראל ראה גדיים קטנים הכרוכים אחריה וא"ל העכו"ם שהם ממנה. וגם אחר שמכרה לזה הישראל שמע מעכו"ם אחר מסל"ת ג"כ שזה ילדה כמה פעמים ולא טוב עשה העכו"ם שמכרה ועל דא סמיך הקונה ולא מכרה לעכו"ם להפקיעה מבכורה. ועתה ילדה אצלו ב' גדיים זכרים מה דינם:

הנה יש לעיין בדין זה הרבה לפי שמפשט דברי מהרמ"א בסי' שי"ו ס"ג הדבר מבואר לאיסור דבריו לקוחים מכתבי מהרא"י סי' ק"ל שלא רצה להתיר בעז חולבת מטעמא דמסל"ת אפי' שלא להשביח מקחו דאע"ג דמשמע שפיר באשרי פ"ג דבכורות דהא דלא מהמנין לגוי מסל"ת היינו טעמא משום דתלי' דלהשביח מקחו קאמכוין הא היכא דמוכח מילתא דלא מכוין לכך מהימן מ"מ ביו"ד כ' סתם מסל"ת לא סמכינן עלה ותו דאמר בפרק הגוזל בתרא (דקי"ב) דאין מסל"ת כשר במילי דאורייתא אלא בעדות אשה בלבד וצ"ע בדבר ע"כ דברי מהרא"י ומאחר שמהרא"י הניח בצ"ע פסק רמ"א בפשיטות דאפי' מסל"ת שלא להשביח מקחו לא מהני ואפי' בב' זכרים כעובדא דמהרא"י דהוה בב' זכרים (אבל בא' זכר וא' נקבה פשיטא דהוה ס"ס גמור כמ"ש הט"ז בסי' שי"ו ובהא מודה הרמ"א ומהרא"י נמי לא אסיר בהא כמבואר למעיין בדבריו סי' הנ"ל הביאו הש"ך סי' ק"י דיני ס"ס אות י"א וצ"ע מה נסתפק הט"ז בזה ואפשר דלשון הרמ"א דחקו וצ"ע) ואחריו נמשך הט"ז והש"ך ושאר אחרונים. אמנם לענ"ד החלושה הדבר צ"ע הרבה ולפי שדיני מסל"ת לא נזכרו במקום א' בדברי הפוסקים בכל פרטי' כ"א א' הנה וא' הנה ולע"ד נסתמו דרכיהם ללקט מהם דרך סלולה בדיני מסל"ת ע"כ אמרתי אשיחה וירוח לי:

גרסינן בפ' הגוזל בתרא דקי"ד ע"ב אר"א אין מסל"ת כשר אלא לעדות אשה והא נחיל של דבורים. בקנין דרבנן. והא מעשה בא' כו' והעלהו רבי לכהונה ע"פ בתרומה דרבנן. והא מעשה בא' שאמר אני ואמי נשבינו כו'. והתירה רבי לכהונה ע"פ בשבוי' הקילו (דספיקא בעלמא היא) עכ"ל הגמ' והש"ך בסי' צ"ח כ' על סוגיא זו דאין להאמין עכו"ם מסל"ת בשום איסור דאורייתא אפי' לא איתחזיק איסורא (דהא שבוי' לא איתחזיק איסורא) כ"א בדאיכא למיקם עלה דמילתא מיד דאז מירתת העכו"ם. ובדרבנן סמכינן עלי' כל היכא דלא איתחזיק איסורא אבל באיתחזיק איסורא לא מהימן. והט"ז כפי הנראה הודה לו דבדאורייתא אפי' לא איתחזיק איסורא לא מהימן מדלא מתרץ הכי דלהכי מהני מסל"ת בטעם כעיקר. והיכא דהוי גילוי מילתא בעלמא. יראה דמודה ודאי דמהני כמו בעדות אשה דלהכי מהימן דאינו אלא כגילוי מילתא בעלמא (אלא דס"ל דבטעם כעיקר לא הוי כגילוי מילתא בעלמא מפני שיכול להשמט ולומר לא הרגשתי בטעם כמ"ש הפמ"ג בצ"ח שם) ובדרבנן היכא דלא איתחזיק איסורא הא מבואר בגמ' דמהימן ובאתחזק הא שתק להמחבר בדיני ס"ס קל"ז דלא מהמנין. והפמ"ג (שם צ"ח בש"כ) השיב דאין ראי' לפסול מסל"ת בדאורייתא ולא איתחזיק דלמאי דפריך משבוי' ע"כ ס"ד דשבוי' אסירא דאורייתא והיינו מטעמא דרוב גוים פרוצים בעריות הוי רוב גמור וא"כ כיון דבמקום רובא מהני מסל"ת כ"ש במקום חזקה דגרע מרובא ומשני בשבוי' הקילו דרוב גוים לאו רוב גמור הוא. ועוד הקשה על הש"ך אמאי לא מייתי ראי' מדפריך מהא דתרומה דקדים ותירץ דהתם איתחזיק איסורא מיקרי שהי' בחזקת ישראל אי משום דרובה לאו כהנים נינהו עכ"ד. ומאוד אני תמה לפי תירוצו של הפמ"ג איך יתיישב מה דמשני התם בתרומה דרבנן הא איתחזיק איסורא לדברי הש"ך אפי' בדרבנן לא מהני כמבואר בדבריו (כאן צ"ח וס"ט וקל"ב וש"ב) והא ודאי איתחזיק איסורא מיקרי מה שהחזקנוהו בחזקת ישראל שהרי אפי' אם החזקנוהו בחזקת כהן בלא שום ראי' אין להוציאהו אח"כ מחזקתו אלא בראי' ברורה כדאמרי' בכתובות (דכד"ב) גדולה חזקה שנאמר ויאמר התרשתא להם כו' א"ר אתם בחזקתכם כו' וכ"ש אם מוחזק בחזקת ישראל שאין להעלותו אלא בראי' ברורה וקו"ח הדברים אם בקנינים של עו"ג שהסיח לפ"ת שנתיישן יב"ח דבזה לא סתר לחזקתינו אלא שאומר שנשתנית אפ"ה לא מהימן פשיטא בכה"ג דכהן שסותר לעיקר החזקה שאין להאמין אלא בראי' ברורה. והדבר צ"ע הרבה לענ"ד:

והנה בסי' ט"ו הביא הב"י בשם תשו' הרשב"א סי' רמ"ג שאין סומכין על העכו"ם בגדיים קטנים הניקחים ממנו כשאומר שהם בני ח' ימים והש"ך בסק"ד סיים ע"ז בשם הרשב"א לפי שאין עכו"ם נאמן אלא בעדות אשה בלבד וכ"ש כאן שהוא אומר להשביח מקחו. ולפ"ז אם העכו"ם מסל"ת אינו נאמן עכ"ד הש"ך והקשה הפמ"ג הא בלא שהה ח' ימים נמי אינו אסור אלא מדרבנן כל שלא ידוע שכלו לו חדשיו ובדרבנן מהני מסל"ת ואפשר דהכא איתחזיק מיקרי דעד עתה היתה מעוברת עכ"ד. ותירץ זה מוכרח הוא לדעת הט"ז בסי' צ"ח שכ' לדעת הרשב"א דכל היכא דלא בעי עדות גמורה מהני מסל"ת אפי' בדאורייתא. וע"כ דכאן איתחזיק מיקרי (ולהוציא דבר מחזקתו אפי' ע"א ישראל אינו נאמן אלא בזה שבידו) אלא שאני מסתפק הרבה אם יש בכאן חזקה דאיסורא. דעיקר האיסור בלא שהה ח' ימים הוא דשמא לא כלו לו חדשיו והוא נפל אבל אי ידעינן דכלו לו חדשיו א"צ ח' ימים כמבואר. וא"כ מאיזה טעם נאמר דאיתחזיק איסורא אם נאמר אוקי אם בחזקת שלא נתעברה ואעפ"י שבודאי נתעברה מ"מ אומר זה זמן קרוב נתעברה שעדיין לא כלו חדשיו מ"מ הא רוב המתעברות אינן מפילות בלא כלו חדשיו וע"כ מזמן רחוק נתעברה ונהי דרבנן חששו למיעוטא דנפלים מ"מ חזקה אזלא לה נגד רובא ותו הוי ספיקא מדרבנן. ופשיטא שאין לומר העמד האם בחזקת מעוברת עד עתה (כדמשמע פשט דברי הפמ"ג) דכי לעולם תהי' מעוברת הרי עשוי להוליד בכלו חדשיו. ועוד אם כלו חדשיו מה איכפת לן כשלא שהה ח' ימים ועיקר בכלו חדשיו תלי' מילתא וגם אין לומר העמד הולד בחזקת נפל כמו שהיתה במעי אמו. חדא דגם חזקה זו עשוי להשתנות בהולדו בכלות חדשיו ועוד דרוב וולדות אינן נפלין וכנ"ל. והנה בא"ח סי' תקי"ג הביא הב"י דברי המרדכי ריש ביצה שיש להאמין עכו"ם מסל"ת כשאומר שהבצים נולדו קודם יו"ט דאינו משביח מקחו אדרבה מגרעו וכ' בתה"ד סי' ע"ט דאיירי ביו"ט דעלמא שאינו אחר השבת אבל ביו"ט שלאחר השבת דביצה אסור מדאורייתא לא סמכינן אעכו"ם מסל"ת עכ"ל. ואעפ"י שכ' הרא"ש בתשו' כלל י"ח דאין עכו"ם מסל"ת נאמן אלא בעדות אשה וכ"כ ג"כ הרשב"א והריב"ש בתשו' כיון דרבנן הוא הסומך על דברי המרדכי לא הפסיד עכ"ד הב"י וכ' עליו בד"מ ואפשר דבאיסור דרבנן אפי' הרא"ש והריב"ש והרשב"א מודים דנאמן ולא אמרו דאינו נאמן אלא בדבר דאורייתא דומיא דעדות אשה עכ"ל ומאוד מאוד אני תמה על מאור עינינו רמ"א איך עלה על דעתו לומר דאינהו בדאורייתא מיירי הא כולם מיירי לענין הכשר כלים של יי"נ דהוי דרבנן. וכמו שהביאם הב"י בי"ד סס"י קל"ז וכמבואר בדברי הרשב"א הנ"ל דשהיית ח' ימים דהוי דרבנן וצע"ג לדעתו אלא שגם דברי הב"י צ"ע דכאן כ' שהמרדכי חולק על הרא"ש ורשב"א וריב"ש ושיש לסמוך על דברי המרדכי בדרבנן וביו"ד סי' קל"ז פ' כדברי הרא"ש וסייעתו ולא הזכיר כלום מדברי המרדכי. ואפשר שחזר בו לחלוק כחילוק הש"ך דביו"ד איתחזיק איסורא ושם לענין הביצה לא איתחזיק איסורא וכ"כ הש"ך שם ס"ס קל"ז דבא"ח לא איתחזיק איסורא. ואני תמה על הפמ"ג דקרי לה איתחזיק איסורא גבי שהיית ח' ימים א"כ גבי ביצה נמי נימא אוקי תרנגולת בחזקת שלא נתעברה אלא עד כדי שתטיל הביצה היום או אוקי ביצה בחזקת שהיתה במעי אמה שלא נולדה עד עתה ואפי' לפמ"ש דגבי כובא ליכא חזקה היינו מטעם רובא אבל ביצה הא ליכא רובא למימר דאתמול נולדה (וכמ"ש המרדכי דחזקתו נאכל) ואולי דמיסתפינא מחבראי וכ"ש מרבותי הייתי אומר דרמ"א ז"ל לא ניחא לי' בהאי חילוקא שחילק הש"ך בין איתחזיק איסורא בדרבנן ללא איתחזיק אלא כל בדרבנן המינהו רבנן (כדמוכח מגמ' מההיא דהעלה רבי לכהונה ע"פ דבודאי איתחזיק איסורא) ולכן האמינו בביצה אע"ג דאיתחזיק איסורא וכן בסי' ס"ט פסק דעכו"ם נאמן אע"ג דאיתחזיק איסורא ולא צריכין לטעמא דעכו"ם אנקיותא קפדי. וכן בסי' קכ"ב פסק דאם נתאכסן בבית העכו"ם ואין לו כלום נוהגין לסמוך אעכו"ם מסל"ת שאומר שחדשים הם אע"ג דאיתחזיק איסורא שכל כלי העכו"ם בחזקת איסור קיימא שבודאי נשתמש בהם והיינו דכתב בס"ס קל"ז ועיין לעיל סי' קכ"ב כיצד נוהגין רצונו בזה דהיכא דא"א סמכינן אעכו"ם דגם בסי' קל"ז ס"ל לרמ"א דלא אתחזיק בודאי איסור דהא אפשר שלא נשתמש בהם תוך שנתו וא"כ אינן אסורין אלא דמסתמא מחזקי' להו בחזקת איסור וה"נ בחדשים כל שהם ברשות העכו"ם בחזקת איסור קיימי ואע"ג דבסי' קכ"ב הרשב"א התיר מצד הדין ובסי' קל"ז הביא הב"י בשם הרשב"א לאסור אפשר דס"ל לרמ"א דשם ה"ט דאסור לפי שאף לפי דברי העכו"ם לא הי' עדיין יב"ח וכנראה מל' הרשב"א שם בלשון השאלה. ומסתייע האי סברה דילי (דגבי ביצה נמי איתחזיק איסורא אלא דקי"ל להתיר אפי' איתחזיק איסורא) מדברי רבינו הגדול אדמו"ר נ"ע בשו"ע שלו הלכות יו"ט סי' תקי"ג סט"ו וז"ל לפי שאיסור ביצה שנולדה ביו"ט אינה אלא מד"ס ובכל איסורי ד"ס סומכין על עכו"ם מסל"ת כמ"ש ביו"ד סי' ס"ט עכ"ל הרי שדימה דין הביצה ליו"ד סי' ס"ט דאיתחזיק איסורא וליכא למימר דמדמה ביצה בלא אתחזיק להתם דאיתחזיק ואנקיותא קפדי. דמהאי סברא דנקיותא קפדי איכא מאן דמתיר אפי' בלא מסל"ת כמ"ש בד"מ סי' ס"ט ב' או"ה. וטפי הי' לדמות להך דסי' קכ"ב דבתרווייהו לא איתחזיק איסורא לדעת הש"ך אלא ודאי דכולהי איתחזיק מיקרי ובכולהי קיי"ל להתירא (וזהו שכלל ובכל איסורי ד"ס) כדברי הסמ"ק (שהביא הטור סי' ס"ט) והמרדכי ריש ביצה וכ"כ או"ה כלל כ"ב ד"ד בר"ת וראבי"ה כו' וכן הביא הב"י סי' קל"ז ב' הר"ן ובס"ס קכ"ב ב' א"ח ב' הרשב"א וכ"כ דעת הטור בסי' ס"ט דמסל"ת מהני ולא הזכיר כלל טעמא דנקיותא קפדי ומה שלא האמין בסי' ש"ב לענין חוטי קנבוס אע"ג דהוי דרבנן היינו משום דלהשביח מקחו אומר כן וכמ"ש הב"י שם בשם תשו' הרא"ש ומה דשתק הרמ"א למחבר בסי' ט"ו לענין גדיים אפשר דס"ל דהתם נמי לא אסר הרשב"א אלא משום דלהשביח מקחו קא מכוין וה"ק אפי' במסל"ת אינו נאמן אלא בעדות אשה וכ"ש כאן שהוא להשביח מקחו דאפי' בדרבנן לא ליהמנו ומאי דהוה כש"כ יראה דהיינו משום דבמסל"ת לא מספקא לן כלל דילמא משקר דאי הכי לא הוה מהימן בדשיל"מ כלל דכל ס' בדשיל"מ לחומרא אע"כ כיון דלפ"ת קאמר פשיטא לן דלא מישקר. אלא דמ"מ בדאורייתא לא סמכינן אפומא מאחר דלאו בר מצות הוא דומה למה שפסלה תורה עדות קרובים אפי' כמשה ואהרן דודאי אמת הדבר (ודומה למה שאמר שמעון בן שטח שראה הרוג וחרבו מלאה דם אפ"ה אין דמו מסור בידו) וה"נ עכו"ם כיון דלא שייך במצות של תורה לא סמכינן אפומא ותדע שאפי' לאסור לא סמכינן אפומא:

אבל בדרבנן הם אמרו והם אמרו להאמינו מאחר שברור הדבר שהוא אמת וה"מ היכא דליכא למיחשדי לטובתו אבל כל היכא דאיכא למיחש שנתכוין לטובתו הא פשיטא יגרע ממסל"ת בדאורייתא דאיכא דוכתא דסמכי' עליו כגון בעדות אשה לפי שידעו שאומר אמת משא"כ בכה"ג דהנ"ל לשיטת הרמ"א:

אחר כותבי כל זה האיר ה' עיני שייכות לענין בדברי רה"ג אדמו"ר נ"ע בתשו' לי"ד סי' ט"ו כתב בפשיטות דליכא למימר דטעם הרשב"א משום חזקת הולד במעי אמו ובתר רובא לא אזלינן מדרבנן דסמוך מיעוטא דהא מ"מ לא הוי אלא פלגא ופלגא. אלא דאפ"ה אסר הרשב"א בס' השקול אם בני ח' ימים דס"ל כל ס' שחכמים אסרוהו וגזרו עליו הרי הוא כודאי איסור. ואין ניתר עוד בס' א' כמו גבינה של ישראל שעמדה בבית עכו"ם ויש לחוש שהחליפו בגבינת עכו"ם אסור אע"ג דגבינת עכו"ם גופא לא הוי אלא ספק ומדרבנן היא אסורה כמ"ש הש"ך בסי' ק"י ב' או"ה אם לא בדבר שלא אסרו אלא מחומרא בעלמא כבשר שנתעלם מן העין והאריך שם שהרא"ש ושאר אחרונים באה"ע סי' קנ"ו חולקים ע"ז ומתירים מס' אם שהה הולד ול"ד לגבינות שגם ספק זה נאסר במנין שלא להפקיד ולשלוח ע"י עכו"ם אבל ס' שבמקרה יש להתיר בכל איסור דרבנן ומ"מ החמיר למעשה בספק השקול ע"ש באורך ומכלל דבריו נלמוד דפשיטא במל"ת ודאי יש להתיר בכה"ג דעדיף מס' השקול וכנ"ל דפשיטא דקושטא קאמר וראי' ברורה ממה שכתב המ"א והט"ז בא"ח סי' תקי"ג שבמדינות אלו רוב הבצים הנמכרים בשוק אינם משל היום ונהי דלית לן למיזל בתר רובא בדשיל"מ מ"מ במסל"ת מהני אפי' ביו"ט שאחר שבת דמדאורייתא הוה לן למיזל בתר רובא ופסק כן רה"ג אדמו"ר נ"ע בשו"ע שם סעי' ט"ז הרי אף דרבנן אסרו כל הבצים משום ס' נולדו היום מיעוט מ"מ מסל"ת מהני וכ"ש לפי מ"ש רה"ג אדמו"ר נ"ע בקו"א שם דלית לן למיתלי אלא ביום אתמול וא"כ פשיטא דכל הביצים רבעי עלייהו איסורא דרבנן מאתמול (וס' דאורייתא מהיום אף דלא חיישינן לי' כלל לדבריו שם) ושרינן במסל"ת וא"כ ה"נ בנ"ד אע"ג עגל רבעי עלי' איסורא דרבנן בודאי לא איתחזיק כ"כ דלא להני לי' מסל"ת והרשב"א לא איירי בדין מסל"ת אלא אם להתירו מצד ס' השקול ולכן השיב דאמירת העכו"ם להשביח מקחו אינו כלום ומספק השקול אינו מתיר. אבל במסל"ת פשיטא דמהימן ואפי' לדעת המחבר שפסק בס"ס קל"ז כהרא"ש וריב"ש דאין עכו"ם מסל"ת נאמן באיתחזיק איסורא דרבנן איכא למימר דהיינו דוקא התם שידענו בודאי שפ"א היתה אסורה מ"מ עתה היא מוכשרת בהא לא מהימן די"ל בהא כל מילתא דלא רמי עלי' דאינשי לאו אדעתי' מאחר שמודה לנו שבתחילה לא בטעות החזקנוה אינו יכול להוציא מחזקתה שהיינו מחזקים בה גם עתה אבל אם לא ידענו שהיתה אסורה תחלה בודאי הרי פ' בס"ס קכ"ב דמהימן אע"ג שאנו החזקנו באיסור והיינו דין הביצים לדברי רה"ג אדמו"ר שהיינו מחזקים אותם בחזקת שנולדו בשבת ומהימן להוציאם מחזקתם ע"י שאומר שלא הי' כלל באיסור אלא מע"ש נולדין ונאמן לומר שלא הי' באיסור והיינו דין הביצים לדעת המ"א והט"ז שאנו החזקנו כל הביצים בחזקת איסור משום מיעוט שנולדו היום וא"ל שאלו אינם מן המיעוט וה"נ דכותי' אנו מחזיקים כל ולד שלא ידענו בו אם שהה ח' ימים בחזקת איסור משום מיעוט נפלים ואמר שם העכו"ם שזה אינו מן המיעוט בודאי ומעולם לא הי' עליו איסור דרבנן כ"ז נלע"ד נכון מאחר שמצאתי און לי בדברי רה"ג אדמו"ר נ"ע ואף דנ"ד דמי טפי לנדון הט"ז ומ"א מדדמי לנדון דהגאדמו"ר מ"מ הא כ' שם דליכא נפ"מ לדינא בין דידי' לדידהו ע"ש:

ומעתה הבוא נבוא לנ"ד בחולבת ומסל"ת שפסק מהרא"י דלא מהני ואחריו נמשך רמ"א ושאר אחרונים ואני הצעיר עפר אני תחת רגליהם לא זכיתי להבין בדבריהם הקדושים הלא רוב הפוסקים הסכימו דחלב פוטר מטעמא דאין חולבת אא"כ יולדת אלא שר"ת החמיר לומר סמוך מיעוטא לחזקה דבהמה שלא ילדה ואיתרע לי' רובא וידוע דכל היכא דאמרינן סמוך מיעוטא לחזקה אינה אלא מדרבנן דמדאורייתא רובא וחזקה רובא עדיף ומיעוטא כמאן דליתא. והך רובא דחולבת ע"כ עדיף מרובא דיולדת שאין נפלים שהרי ברוב וולדות כל הפוסקים מודים שכל שלא שהה ס' הוי מדרבנן לכ"ע (ואיכא מאן דאמר דהוי דאורייתא) ואלו בהך רובא רוב הפוסקים מכשרי לגמרי וע"כ אפי' מאן דאסר לא אסר אלא מדרבנן ואמאי לא מהני בי' חזקה דמסל"ת דהא חזקה דאיסורא אינה אלא לנגד רובא ולא הוי אלא פלגא ופלגא מדרבנן וכנ"ל ב' הגאון אדמו"ר נ"ע וסבור הייתי לומר דכי מהימן עכו"ם בדרבנן היינו במקום שאין כאן איסור דאורייתא אלא איסור דרבנן בלחוד כגון בטעם כעיקר שכבר נתבטלה מן התורה ואפי' אם ישקר העכו"ם לא נבוא לידי איסור דאורייתא וכגון קנקנים של עכו"ם שתחלת איסורן מדרבנן וכגון דם שמלחו בסי' ס"ט ודומיא אבל הכא נהי דמדאורייתא לית לן למיחש לשמא לא ילדה. מ"מ אם לא ילדה יש בכאן איסור תורה ומאחר שרבנן חששו לשמא לא ילדה לא האמינו לעכו"ם ג"כ דשמא ישקר ונבוא לידי איסור תורה ומלבד שזה נדחה מכבר בדברים דלעיל דאין במסל"ת ס' משקר שא"כ לא הי' נאמן בדשיל"מ וא"כ כל שאזיל חששא דאורייתא מחמת רובא תו סמכינן אעכו"ם לענין חששא דמיעוטא דרבנן. אלא שיש ל' בדין זה מדברי הפמ"ג בסי' ט"ו שכתב דה"ט דלא האמין לעכו"ם מסל"ת לענין ח' ימים משום דאיתחזיק איסורא דרבנן (וזה דוחק גדול וכנ"ל) וטפי הי' לי' לומר דהוה איסור דאורייתא אם הוא משקר וכנ"ל ועוד יש להביא ראי' מגמ' מפורשת שהקילו בשבוי' להאמינו והתם נמי אם הוא משקר הרי היא אסורה מדאורייתא לכהן. ואין לדחוק ולומר דהתם המל"ת אמר ששהה ח' ימים ואף אם משקר שלא שהה ח' ימים עדיין מ"מ אינו ודאי נפל ומדאורייתא סמכינן ארוב וולדות (ודאי אם הי' העכו"ם אומר שלא שהה אלא דקים לי' שכלו חדשיו לא הוי מהימן דאם משקר ולא כלו חדשיו הרי הוא ודאי נפל) וכן בשבוי' שמל"ת שיודע שלא נטמאה אף אם משקר שאינו יודע מ"מ בלא ידיעתו ג"כ אפשר שלא נטמאה ומדאורייתא שרי' משא"כ בבכור שהעכו"ם אומר שביכרה ואם משקר הרי הוא בודאי בכור ואסור דאורייתא. ז"א דבבכור נמי אף אם העכו"ם משקר שא"י בודאי שילדה מ"מ אפשר שנפטרה מבכורה ע"י טינוף ושליא והוא לא ידע ומדאורייתא אית לן למיזל בתר רובא ואה"נ גבי ח' ימים אף אם מסל"ת שלא שהה אלא שכלו חדשיו מהימן דאף אם משקר שא"י אם כלו חדשיו מ"מ אפשר שכלו חדשיו ומדאורייתא שרי מחמת רובא ועוד אני תמה על מה שהחמירו עוד שאפי' ילדה ב' אסורים ולא מהני מסל"ת הא ודאי לא מיתסר אלא מדרבנן דהא איכא ס' בכל חד אלא דס' א' בגופו ב' ע"י תערובות לא מהני והיינו מדרבנן וכמ"ש בסי' ק"י ואמאי לא מהני מסל"ת. ע"כ לבי אומר לי שכל החומרות האלו לא החמיר מהרא"י אלא במסל"ת שיש לדון בו אם הוא מכוין להשביח מקחו א"ל ואי"ל בשיטת הרשב"א הנ"ל ס' שחכמים אסרוהו וגזרו עליו אין אומרי' בו ס' השקול לקולא כ"א היכא דהי' חומרא בעלמא כמו פרה חולבת שהיא מיעוטא דמיעוטא אבל בעזים הוי מיעוטי לא מהני ס' השקול דמסל"ת דעכו"ם שאינו ברור אבל כל היכא דמוכחא מילתא שאינו מתכוין להשביח מקחו מהימן אפי' בעזים: