א

סימן שנא

[מהדורא אחרת מחיו"ד סי' רו] ליובאוויץ בעזר"ה יום ה ער"ח אייר שלום וברכה לכבוד א"ה ידידי הרב המפורסם החריף ובקי. תורה וגדולה במקום א' יחדיו יהי' תמים כש"ת מוהר"ר דוד נ"י. אגרתו ותשובתו הנ' הגיעני קודם הפסח. ומחמת כבוד המועד לא יכולתי להשיבו. וכעת הנני להשיב. ע"ד דבדיק לן מר. נידון הס"ת דק"ק דאסקוקע. אשר כבר השבתי בזה:

והנה מ"ש כת"ר בענין תמונת החתין הנכתבים כזה ח. שיש בזה מקום עיון לפי שאף מתורת ח' פשוטה של רש"י יוצא תמונה זו. וגם יש לחוש בזה משום שהאות שבור במקצתו דאעפ"י שכאן נדבקין השני זיינין יחד ע"י קו דק. ואלמלא הי' נכתב מתחלה כל האות דק כפי הקו הי' כשר. אבל עתה שניכר בו שבירה במקצתו אינו כתב שלם. וכ"מ קצת פ' העור והרוטב (קיט. ב) דנקב כחוה"ש מוציאו מידי כתב שלם ע"ש בפרש"י. ובסתם אותיות נקב כחוה"ש אין מפסיק כל עוביו לפענ"ד שאין בזה פיסול ח"ו. כי מה שיוצא תמונה זו גם מפרש"י. מובן מכל הפוסקים דאין בזה קפידא כמ"ש המרד' ושא"פ ב' ר"ת גבי חטירה דחי"ת דאף אם אין צורתה כך. לא מיפסלא בהכי. וכ"כ שם בשם ר"י. וכ"ש לפי מה שנהגו לעשות החטוטרת שפי' ר"ת חלולי. ויסוד הטעם דאף לפרש"י שא"צ כלל חטירה וחלל זה מכל מקום אינו פוסל א"כ כ"ש חסרון מבפנים שבחי"ת הלז שאינו פוסל. ולומר שהיא שבורה במקצתו. אי-אפשר לומר רק כשאינה גולם א' ממש. מה שאין כן בנדון זה. והנה בסוגי' דפ' העור והרוטב שכ' כת"ר נחלקו הט"ז (סי' לב סק"ז) עם המג"א (שם סקט"ו) דהט"ז ס"ל. דאפילו הדיו מקיף לנקב מכל מקום לא מקרי כתיבה תמה. וזה כדעת כת"ר. אבל המג"א שם חלק על זה וכדפי' במחצית השקל שם. וכ"כ עוד (ס"ק כא) ב' ר"י הלוי. ומדברי הרמב"ם ספ"א מהלכות תפילין דכתב לא יכתוב על גבי הנקב. ולשון לא יכתוב איתא בפסקי מהרא"י סי' צג דהפי' שלכתחילה לא יכתוב כך יעו"ש. עכצ"ל דהרמב"ם מיירי בנקב כזה שאין האות נפסק על ידו לשנים. י"ל דנקב כזה אינו פוסל דיעבד. ולכן דקדק לכתוב אחר כך נקב כו' עד שנפסקה כו'. ואפילו להט"ז נראה דדוקא גבי נקב ממש פסול כה"ג. מה שאין כן בנידון זה. שאין שום נקב בהקלף רק חסרון דיו במקום אחד. כיון שהאות גולם א' וגם אינו מופסק על ידי נקב נקרא כתיבה תמה לכ"ע. וכן נלע"ד מבואר בדברי אדמו"ר הגאון נ"ע בסי' לב. סעי' טז יעו"ש. ומכל מקום נראה דנכון לתקנם. ואני לא השבתי אז נידון חתי"ן אלה כדלקמן... . ומכל מקום לא החלטתי שיש לחוש בהתיקון משום חשש נימור. רק עיקר הטעם משום שחתי"ן הנ"ל א"צ תיקון כל כך. והלמדי"ן שנכתבו ל אף על פי שמתשו' פמ"א הנ"ל מובן בודאי דא"צ לתקנם וכך כתבתי שא"צ תיקון. אבל מכל מקום אם ירצו לתקנם ודאי יוכלו לתקנם. ומיהו ודאי אפילו קודם כל תיקון יש לקרות בה לכתחלה גם אם יש ספר תורה אחרת שבלי שום פקפוק דאתיא בכש"כ ממ"ש בפסקי מהרא"י (סי' צג) אות כז. הודעתי לו נאמנה הנלענ"ד כרצונו הט':

ד' ידידו דוש"ת מאהבה רבה מנחם מענדל באאמ"ו מור"ש שכנא זללה"ה