א

סימן שמט

תשובתו הרמתה קבלתי בשמחה וארשום מה שצל"ע ע"ד מעכ"ת. כי תורה היא וללמוד כו':

א) מ"ש בשם כאאמו"ז נ"ע ראי' לבכ"ש ממ"ש ר' אבינא רוב גובהה ולא הזכיר רוב הקיפה כו' צ"ע כי שלפ"ד גם לד' בכ"ש לא יתורץ כי ודאי החוט יש לו גבוה אורך משך מה וא"כ יצוייר שיהי' מיעוט גובהו רק שיהי' כזה ברוב הקיפו. והנה מצאתי בירוש' על משנה זו מחלוקת איכא מ"ד רוב גגה ואיכא מ"ד רוב גובה. והנה אם נפרש רוב גגה רוב הקיפה הרי הוזכר זה בגמ' ירוש' ומה שלא הזכירו בגמ' דידן משום דפשוט הוא דחמיר מרוב גובה. אך אפשר לומר שזוהי מחלוקת החכם הספרדי שבב"י עם בכ"ש. דמ"ד רוב גובה ס"ל כהב"ש ומ"ד רוב גגה ע"ש בקרבן העדה ס"ל כהחכם שבב"י. וכזה משמע ביבמות נ"ה ב' ברש"י ע"ש. וכ"נ מענין הכנסת עטרה גבי איסורי ביאה ע' ברמב"ם בנדה י"ג משמע כהבכ"ש:

ב) בענין מה שהאריך כ"ת להוכיח דל"ש בין נדבק כו' מהא דאפי' אם חותך ריבוי הבשר שמכאן ומכאן מ"מ העור שאצל העטרה נשאר דבוק כו'. לא הבנתי דברי כ"ת לפי שאני אומר דכאן לא מיירי כלל מאם העור דבוק אלא דמיירי שהוא מכסה על העטרה כמ"ש במכתבי למעכ"ת. ובכה"ג דאינו אלא משום מראי' עין או מד"ס סגי בכשחותך מכאן ומכאן עד שמקצת העטרה מתגלה בעת הקישוי כיון שגם הנשאר מכוס' אינו אלא מכסה ולא דבוק כי מי הדביקו מאחר שלא הי' דבוק מעולם כמבואר מלשון רש"י במשנה חופה כו' ובגמ' ומכסה כו' ובפי' המשניות להרמב"ם ותלותו כו' הן לשיטת רש"י דמיירי בשמכסה מקצת העטרה הן לרמב"ם דמיירי במכוסה כולו מכוס' דייקא ובכה"ג מפרש הרמב"ם מימרא דשמואל. וכן צריך לתקנו דמתני' מפרש כשאינו נרא' מהול כמ"ש הכ"מ כדמוכח ממ"ש בפי' המשניות והעיקר כו' ומ"ש כת"ר דומיא דריאה הסמוכה לדופן לא ידענא מה שייכא לכאן דמכה לא שמענו כאן מעולם אלא המסורבל בבשר כו' אבל בנ"ד דמודבק ומחוסר מעשה הקילוף אכתי לא פשט מעכ"ת ספיקא דידי דאימא דשא"ה ואפשר גם מדאוריי' צריך לחזור ולמולו אם לא ממשמעו' הב"ח והש"ך סקי"א כמש"ש:

ג) גם על הוספה של מעל' לחזק דעת הרמב"ם ותה"ד ולדחות דברי רש"י והטור דהוי סכנה שלא במקום מצוה כיון דלא אקרי מילה שהרי אינו חותך עד שתתגלה העטרה כו' ואינו אלא תיקון מפני מ"ה ונסתייע בחילוק זה מדברי רבינו הק' נ"ע בה"פ סי' תמ"ו. החילוק הזה טוב ונכון הוא וראוי' הדברי' למי שאמרם. אכן גם לזה איני מסכים על נ"ד שיהי' שייך לכאן דמנ"ל לכת"ר דלרש"י והטור אינו חותך עד שתתגלה העטרה. דילמא באמת לדידהו גם כאן צריך לחתוך עד שתתגלה העטרה וכדכ' שלא יהא נראה כערל כו' וכל שחופה מה מהעטרה שמעכב עפ"י הדין היכא דלא נמול מעולם הרי נרא' ערל. וא"ת דכאן לא בעי' אלא שלא יהא נרא' ערל לגמרי אבל כל שנרא' מהול קצת סגי א"כ ל"ל לרש"י לתקנו גם מעט הלא במתני' איירי כשנרא' מהול קצת כדהוכיח מהרא"י. א"ו דצריך לחתכו עד שתתרא' העטרה לגמרי ומה שקראו תיקון וכן מ"ש לחתכו מכאן ומכאן היינו משום דמיירי שבלא"ה נראה מהול קצת א"כ על המותר מקרי תיקון ולעולם בעינן גלוי כל העטרה. מיהו כ"ז לפלפולא בעלמא לתרץ דעת רש"י. אבל להלכה פסקו לנו רמ"א והאחרוני' כהרמב"ם ומהרא"י. אבל באמת כבר כתבתי סק"ב שאני מסתפק גם להרמב"ם ומהרא"י דאימא נ"ד חמיר משום דמודבק והוי מחוסר מעשה וכדאשכחן לאינו מחוסר מעשה דבמחוסר מעשה מן התורה בש"ס בדוכתי טובא החילוק הזה בין מחוסר מעשה מתבטל הענין ע' גיטין ע' ע"ב ובב"ש סי' קכ"א דאפי' היכא דסמי' בידן ג"כ לר' יוחנן והרמב"ם הגט בטל מן התורה כו'. דלא כב"י שכ' היכא דבידן אינו אלא מדרבנן כו' ע"כ. וע"ז הנני כשואל מלפני הדרת כת"ר גם עתה שיבאר בתוס' ביאור ומ"מ למעשה הנני סומך על דברי כ"ת יורה יורה כי מי לנו גדול כו':