א

סימן שמח

תינוק שמלוהו כראוי ואח"כ נדבק העור שעל הגויה אל החוט הגבוה הסובב (שממנו מתחלת העטרה לשפע ומשפע והולך בשר הגיד הנק' עטרה) בענין שהעור מכסה ומודבק בכל גבוה החוט ברוב הקיפו. אך על בשר הגיד של מעלה אין העור מכסה והוא גלוי כשמתקשה. ופ"א תיקנו זה ע"י שדחקו העור מעל החוט ביד ואח"כ חזר ונדבק. לכן עתה אם צריכין לחזור ולדחוק כנ"ל כי הוא כאב להתינוק כי גם אז יצא דם:

תשובה. הנה בתה"ד סי' רס"ד כ' בקטן שכבר מהול כהלכתו מן התורה אפי' לא הי' נראה מהול כל עיקר אח"כ אף כשמתקשה לא הי' נק' ערל רק מדרבנן. וא"כ הואיל ונראה מהול בראש העטרה קצת כשמתקשה מהול קרינן בי' גם מדרבנן וא"צ כלום לחתוך מעורו. ול"ד לציצי' המעכבין דבעי' גילוי רוב העטרה משום דלא נימול כהלכתו. רק שמפני מראית העין יש לטרוח עם הקטן לדחוק העור לאחורי' ולקשור שם. והסכי' עמו הב"ח סי' רס"ד לסמוך עליו בזה שהוא דעת הרמב"ם דלא כהטור. וכ"פ הש"ך שם סקי"א. וכ"ד רמ"א שם ס"ו. וא"כ לכאורה כ"ש בנ"ד שכשמתקשה מתגלה הבשר שמהחוט ואילך שא"צ לתקן באיזמל. ואע"פ שרוב הקיפו של החוט מכוסה והוי ציצי' המעכבי' את המילה היכא דלא נמול כהלכתו. מ"מ כיון דכבר נמול פ"א כהלכתו מכשיר מהרא"י אפי' כששליש העטרה לבד מתגלה בעת הקישוי. והש"ך בנה"כ חיזק סברתו ודחה דעת הט"ז סק"ט. ואע"פ שהצריכו לדחוק העור לאחורי' ולקשור שם. י"ל דאינהו מיירי בדליכא צער לקטן כ"כ מדוחק זה. כגון שהבשר אינו מודבק על העטרה אלא שמכסה אותו בלבד בענין שהסרתו אינו צער כלל. משא"כ בנ"ד שיש צער לקטן. לא גרע ממה שסיים מהרא"י דאם א"א בדרך זה אין לחתוך ולקצץ כלום. וכיון דדוחק זה ג"כ צער גדול הוא מ"ש מקציצה. וכדמסיים מהרא"י לא מצערינן לתינוק כו'. ואין לומר דאדרבה כיון שמהרא"י וסייעתו מיירי בשאין העור מודבק להעטרה אלא מכוסה בלבד. מנלן דבגוונא דהעור מודבק סגי לי' בהכי דילמא נ"ד חמיר טובא דשא"ה כיון שאינו מודבק והוא נימול כהלכתו. הרי גם עכשיו אינו מחוסר מעשה מש"ה מן התורה א"צ כלום. משא"כ בנ"ד שהעור מודבק להחוט ומחוסר מעשה הקילוף עד שטרם הקילוף הרי העור עם החוט היו לאחדי' אימא דמן התורה לא נק' מהול. איברא יש להוכיח מלשון הפוסקים דליתא לחילוק זה שהרי כתב הב"ח והביאו הש"ך סקי"א וז"ל. מיהו היכא שנולד מהול אבל לא לגמרי שהעור חופה העטרה רוב גובהה או רוב הקיפה כו' צריך למולו ולחתוך כל הבשר מכאן ומכאן כו' לפי שזה לא נמול כלל מעולם כהלכתו ול"ד לקטן כו' ע"ש. ובנולד מהול הרי העור החופה וודאי מודבק שם מאחר שהוא מטבע תולדתו. וע"כ לא הצריכו לחתוך כל הבשר אלא לפי שמעולם לא נמול כהלכתו. משא"כ בקטן כו'. הא קמן בדמי שנמול פ"א כהלכתו אפי' הבשר מודבק אח"כ א"צ כלום מן התורה. וא"כ מדרבנן נמי סגי כשקצת העטרה מתגלה. כנ"ל לפ"ד מהרא"י והאחרוני'. ומ"מ למעשה צ"ע שהרי מהרא"י כ' שם עוד טעם שהרבה מילדי משפחתו בדרך זה בקטן וכשמגדלו להיות בני מצוה נעשי' כשאר בנ"א. ובנ"ד אין הדבר ידוע וקרוב לומר שבנ"ד לא שייך לומר כשיגדלו יתוקן ממילא. שהרי מחוסר מעשה הקילוף ומזה מוכח שמהרא"י מיירי בגוונא דהעור אינו אלא מכסה כו'. וא"כ קרוב לומר שנצריך תיקון לדחוק מדרבנן עכ"פ. וכ"ז לשיטת הב"י ומפרשי הש"ע רובם ככולם שעטרה מיקרי החוט עם בשר המשפע יחד. עש"ך סק"ט. אבל בס' בכ"ש למס' שבת האריך לחלוק עליהם ופסק דהחוט לבד מיקרי עטרה. ובשר המשפע נק' למטה מהעטרה. ולדבריו כשהחוט מכוסה מיקרי אינו נראה מהול לגמרי. וא"כ צריך עכ"פ תיקון לד"ה. אפס שהראי' שלו מרש"י לא נעלמה מהב"ח סעיף ד'.ופי' ד' רש"י שעיקר העטרה היא החוט הגבוה. ולעולם גם בשר הגיד המשפע מכלל עטרה הוא כמ"ש סעיף ג' לענין רוב גובהה . ובסמוך ית' עוד כוונתו למ"ש ס"ד הרי דלא סתרי אהדדי. גם מתה"ד הנ"ל יש להוכיח דלא ס"ל כדברי בכ"ש שהרי כתב בשאלה אינו נראה רק ראש המילה כמו עד שליש העטרה הרי שזה נק' עטרה. וכן מוכח עוד בדבריו ע"ש. ומ"מ נ"ל שאפשר לומר שזהו מחלוקת בירושלמי דאיתא שם אמתני' דאלו הן ציצי' המעכבי' דאיכא מ"ד רוב גובהה ואיכא מ"ד רוב גגה ע"ש בקרבן העדה. ור"ל רוב גובה החוט ורוב גגה גם הרוב של בשר המשפע כו'. וביבמות נ"ה ב' פרש"י עטרה ראש הגיד הוא ואינה מן הגיד אלא בשר. וגם ל' רמב"ם פ"א מהא"ב כיון שהכניס ראש העטרה כו'. משמע כשיטת החכם שבב"י. אמנם בנדה י"ג משמע בגמ' ורש"י כדברי בכ"ש כו'. וכיון שכן אפשר שיש להחמיר במודבק כיון שגם לדעת פוסקי' הנ"ל לא ברירא מלתא כולי האי. מיהו היכא דמקצת החוט ג"כ מגולה אפשר דיש להקל כנ"ל לפ"ד תה"ד: