א

סימן שמ

ואשר כתבתם עוד נידון לצרפם לדבר שבקדושה ולקרותו לעלות בתורה. גם בזה נ"ל דכיון שבפי' נאמר והותנה בעת עשיית התקנה שלא לצרפם לדבר שבקדושה ודאי אסור לצרפם כמבואר בהגה' רמ"א בש"ע י"ד סי' רכ"ח סל"ב. ואף הש"ך שם שכתב דהריב"ש פליג על הר"ן. היינו בהתנו סתם שיהי' מוחרם. אבל אם פי' שלא לצרפם לדבר שבקדושה אין חולק ע"ז כלל. דלשון לצרפם ודאי קאי על הקהל ולא על המנודה. דא"כ הל"ל שלא יצטרף. ומ"מ נ"ל דאין להחמיר עליו אא"כ יש שני עדים שעבר על החרם כמו שנת' בח"מ לענין פיסול לעדות. ובי"ד סי' א' לענין פיסול משחיטה. אלא דב' עדים מאנשי העיר נמי סגי בהא כמ"ש בתשו' הרא"ש שנהגו כן:

[עוד מצאנו] מהריב"ל ח"ד סי' ד' העיר לענין התרת ח' צבור מסוגיא דגיטין פרק השולח דף ל"ו בענין פרוזבול שאמרו על זה בגמרא דאם לדריה עלמא תקין אין ב"ד יכול לבטל דברי ב"ד חבירו עד שיהי' גדול ממנו בחכ' ובמנין כו'. ומ"מ העלה למעשה דלענין ח' צבור אין שייך זה. כיון דכן נהגו להתירן כ"ז שירצו כו'. רק אם התקנה בדבר שהוא סייג לתורה שייך זה. כן העלה שם: